ההוא שם בצד / הנעלם הגלוי

הלהקה מנגנת, ורק ההוא שם בצד – המתופף מכה בעוצמה, הגיטריסט פורט והסולן שר בעוד המעריצות זורקות עליהם פריטי הלבשה תחתונה, בעוד הוא מנגן בתעוזה ובאצבעות אבן ושומר על השלד של המנגינה.
הגיטרה היא מחזור הדם – היא מזרימה את הכל לכיוון הקהל.
התופים הם השרירים – הם הודפים את מה שבא מולם ומבצעים את התנועה.
האורגן שמנגן הוא מעין תיקוני תנועה אסתטיים, נגיעות קטנות של איזון.
הסולן הוא כפי שבמציאות – מבטא את המחשבות מן המוח במילים.
אך מה איתו? היכן נמצא הבסיסט? הוא כמעט ולא מוכר – אלא אם היה סולן בנוסף, או אם היה חלק ממשהו עצום – אך חשוב לזכור – הוא השלד, בלעדיו למערכת הזו לא היה קישור בין המקצב של התופים לרגישות האורגן ובין ביטויי הסולן במילים לבין ביטויי הגיטרה.
הוא מעין שלד ללהקה, בלעדיו הייתה היא מתקדמת באמורפיות מוחלטת לעבר כיוון לא ידוע – הוא זה שמהווה את הגוף המאחד לכלל כלי הנגינה, ומהווה ביחד עם התופים את הקצב ובו בזמן את המלודיה עם הגיטרה והאורגן.
אז ההוא שם בצד חשוב מאין כמותו, על אף חוסר ההערכה הרב שמקבל.