הגברת שהרגה את מלאך המוות

מלאך המוות לא תמיד היה מלאך המוות. הוא החליף תפקידים. עם היבראו הוא שובץ למקהלת גן עדן שם ניגן במשולש וקיבל את פני הבאים. ניגון במשולש לא מצא חן בעיני המלאך, פרצופו היה חמוץ תמידית והוא רצה להחליף תפקיד ולמצער כלי נגינה. מאחר ומלאך חמוץ בכניסה לגן עדן עושה שירות רע למקום ובעקבות בקשה שהגיש הוא זומן לשיחה עם אלוהים.
המלאך הגיע לפגישה בחשש, לאחר מספר שאלות נימוסין שאל אלוהים מדוע פניו חמוצות? "אני לא אוהב לנגן במשולש – זה כלי מיותר" ענה המלאך , "אני מרגיש שלא נועדתי לנגן ואיני רוצה להיות במקהלה אפילו שהתנאים מצויינים. אני מחפש תפקיד יותר משמעותי. תפקיד עם אחריות, תפקיד שבו אני נע ונד. אני גם אשמח לתפקיד בו אני בא במגע עם בני האדם". אלוהים חשב לעצמו על מספר תפקידים אפשריים… תפקיד התובע בבית הדין של מעלה מתפנה וגם גבריאל ביקש שמישהו יקח ממנו את תפקיד הוראת העוברים בבטן אימם אך לפתע רכן קדימה ולחש "האם תהיה מוכן לשמש כמלאך המוות?". "אני מסכים" אמר המלאך בהחלטיות. אלוהים הזדקף והיישיר מבט לעברו ואמר "בטרם שאתן לך לשקול את החלטתך אזהיר אותך שזהו התפקיד הקשה ביותר. זהו תפקיד כפוי טובה, אף אחד לא אוהב את מלאך המוות וכולם מתפללים להימנע ממפגש איתו". "מובן ומוסכם" אמר המלאך שנית, "מה עלי לעשות?" שאל. "תפקידך" אמר לו אלוהים תוך שהוא מוסר לו סכין קטנה "הוא לחתוך בסכין את החוט המקשר את הגוף לנפש”.
מלאך המוות אהב מאוד את תפקידו החדש, הוא התקין לעצמו גלימה שחורה ואת הסכין הקטנה שאלוהים נתן לו החליף במגל גדול ואימתני. הוא אף קנה מספר כלבים גדולים ושחורים שישמשו אותו כבני לוויותו ויבשרו לעולם בנביחותיהם על בואו. מלאך המוות היה חרוץ ביותר. האימה והבהלה שזרע בכל מקום הסבו לו עונג רב והוא לא קבל על הרעת התנאים לעומת תפקידו הקודם והנוח.
לילה אחד מלאך המוות נקרא להחזיר את נשמתה של גלילה. מלאך המוות עטה את גלימתו השחורה, חגר את מגלו ושחרר את כלביו משרשראותיהם. מלאך המוות הופיע בחדרה של גלילה. החדר היה קטן אך עשיר בציורים, ספרים, תקליטים, אביזרי איפור, שרשראות ועשרות אלבומי תמונות. פניה העגלגלות של גלילה קרנו מאושר, שערה היה צבוע צבע אדום עז וניכר בה ששמונים וארבע שנות חייה עברו עליה ביעף. מלאך המוות כחכח בגרונו. גלילה התעוררה ומיד הבינה מי האורח והחלה צוחקת. מלאך המוות שהיה רגיל לבכי במעמד הזה התפלא לשמוע את צחוקה המתגלגל. מלאך המוות דיקלם בטון סמכותי את הנוסח הקבוע: "גלילה, הגיע זמנך להשיב נפשך לבוראך, הלוא ידעת שבעולם זמני ושקרי חיה את, ברוך דיין האמת". גלילה הסתכלה בפניו של מלאך המוות ואמרה בתקיפות שזכתה לגוון מתקתק בגלל מבטאה הספרדי והר' המתגלגלת "מר מלאך המוות הנכבד, אני לא באה איתך לשום מקום. אני אוהבת את החיים ולא מתכוונת לקטוע אותם בעודם באיבם." מלאך המוות נדהם ונתקף הלם, העוצמה שבגלילה הייתה דבר שבה טרם נתקל. "את בת שמונים וארבע!", ענה, "חיית די, חווית די, אהבת די, חיבקת די ורווית די. זכית בשנות חיים בהן היה עליך לתקן את שהיית צריכה לתקן ועתה חוט חייך נגמר ואת חוזרת איתי." אמר. "לא הבנת חמוד שלי", השיבה גלילה, "אני לא חוזרת. יש לי ילדים, נכדים, נינים. יש עוד מקומות שלא ראיתי, טעמים שלא טעמתי ושירים שלא שמעתי". מלאך המוות התרחק מגלילה, אהבת החיים שלה הייתה קשה לו. "זה בכלל לא תלוי בך ולמען האמת גם לא בי" אמר בטון מתנצל ובאבחת מגל חתך את החוט. בדרכם לעולם הבא ניקוו דמעות בצידי עיניו.
כשהגיעו חיכתה למלאך המוות הזמנה לפגישה עם אלוהים. עם כניסתו לחדר ועוד בטרם התיישב אמר מלאך המוות "אני מתפטר, משהו בי מת שחתכתי את חוט חייה". אלוהים חייך ואמר "חיכיתי שתפגוש את גלילה". "מה?" שאל מלאך המוות. "למה?" התחלתי לחשוש שאתה מתרגל מדי לעבודה הזאת- רציתי שתיזכר שיש דברים הגדולים גם ממך."