הבריחה פרק שני

מי אני אתם שואלים?
קייטי אליזבת' פייבר השנייה. לא אני לא מלכה, וגם לא נסיכה, אני לא בת מלוכה בכללי אלא בתו של הרוזן ואני חייה באנגליה. לפני שאתם חושבים שהחיים שלי נפלאים אני רק אספר לכם שהמשפחה שלי לא אוהבת אותי, אני לא אותם ובכללי אני כאן רק כי אני חייבת, כי אני הבת שלהם ממש לא מרצוני.
אתם בטח חושבים שהשתגעתי.. "לא מרצונה.. הרי היא בת של רוזן, יש לה את כל מה שהיא צריכה.."
לא אין לי את הכל, אין לי אושר, אהבה ושמחת חיים. הדברים היחידים שכסף לא יכול לקנות. כשאני קמה בבוקר אני עצובה, במשך היום אני נהיית עוד יותר עצובה ובלילה לפני שאני הולכת לישון אני בוכה. זאת אומרת ככה הייתי אבל אז פגשתי אותו, את וויל הבן של הטבח. הוא מקסים ויפה וחכם אבל הוא מהמעמד הנמוך. ביליתי איתו שעות אבל לצערי איזה משרת ראה אותנו והלשין לאבי.
עכשיו אני נפגשת עם וויל בסודיות ורק בלילות, שלא יראו אותנו, אם יראו אז יהרגו אותו ואותי יגלו מהשפחה.
בקיצור החיים שלי כאן לא טובים. אני רוצה שינוי אני רוצה הרפתקאות אני רוצה שכל יום אני אקום ליד אהובי היחידי ואצא איתו לערים שונות ויהיו לנו סיפורים מדהימים לספר לילדים שלנו. כל מה שיש לי כאן זה אנשים צבועים שכל מה שאכפת להם זה החיצוניות, הכסף, המעמד החברתי, היוקרה. הם לא מבינים שמה שבאמת חשוב בחיים האלה זו האהבה. אני לא אוותר, גם אם זה יהרוג אותי אני אחיה חיים טובים ושמחים. החלטתי את זה ביום שהכרתי את וויל. זה היה ביום שני בצהריים ואיך שמבטנו נפגשו התאהבנו, לפחות אני. הוא באמת אוהב אותי, אני לא צריכה את המשפחה והכסף רק אותו.
כל לילה אנחנו נפגשים ליד הנהר מתחת לעץ הגדול מחוץ לאחוזה. למזלי ומזלו עדיין לא תפסו אותנו.
הלילה אנחנו הולכים להיפגש עוד הפעם, הנה הוא.
"התגעגעתי אליך כל כך" אני אומרת ומחבקת אותו. הוא מנשק אותי ואומר לי "גם אני אלייך יפהפייה". אנחנו יכולים לבלות שעות ביחד ולהרגיש כאילו עברו רק כמה דקות.
דיברנו וצחקנו ופתאום אמרתי את זה מבלי ממש לחשוב, זה נפלט לי ולא הצלחתי לעצור בזה "אני אוהבת אותך ואני לא רוצה לחיות בסוד איתך, בוא נברח!"
הוא היה המום "קייטי… זה לא צחוק אני לא אתן לך להסתכן ככה, בטח שלא בגללי. תוציאי את הרעיון הזה מהראש." "למה?" הפצרתי בו "אתה לא רוצה להיות ביחד, שלא נפחד כל הזמן כשאנחנו נפגשים? אני לא מבינה אתה לא רוצה להיות איתי?"
"קייטי אני רוצה, מאוד אפילו אבל אנחנו לא יכולים ואת יודעת את זה, טבח לא יצא עם בת של רוזנת. זה לא עובד ככה. בבקשה אל תבכי" לא עצרתי בעצמי, קמתי והתחלתי ללכת. "בבקשה קייטי חכי בואי נדבר על זה, אני רוצה לחיות איתך.." "אז תברח איתי." הוא נישק אותי ואמר לי "זה כנראה הפעם האחרונה, כי אני לא מוכן לסכן אותך, תשבעי לי שלא תעשי כלום, שלא תסכני את עצמך."
"אני לא מבטיחה כלום." אמרתי בקרירות והלכתי. זה היה הלילה שבו החלטתי שאני צריכה לברוח. אין לי כבר מה להפסיד.