הבעיה (העיקרית) במערכת החינוך המודרנית
אדם חכם (שאין לי ולו מושג קלוש מי הוא) פרם פעם בפייסבוק שלו פוסט מלא משמעות, אך מכיוון שהפוסט היה ארוך ומייגע אני אסכם אותו כאן בקצרה:
"בתי ספר גרועים יותר מבתי כלא וממוסדות לאישפוז בכפייה מכיוון שהתלמידים הכלואים בהם הם אנשים חפי מפשע ובריראים בנפשם. האם זה מוסרי להקריב את זכויותיו של הילד על מזבח עתידו? האם המטרה מקדשת את האמצעים?"
בואו נניח שהבחור הזה טועה, ושזה כן מוסרי לשלול מהילד את כל הזכויות שלו כדי להפוך אותו לאדם נורמטיבי שמועיל לחברה, גם אז יש כאן הרבה מאוד בעיות בדרך. העניין הוא, שמכיוון שרובן ארוכות ומייגעות כמו הפוסט של הבחור ההוא בפייסבוק, כדאי שנסתכל רק על העיקרית שבהן:
אם תשאלו את תלמיד התיכון הממוצע מהו אינטגרל, סביר להניח שהוא יוכל לענות לכם. ולמה לא? הוא הרי למד את החומר הזה במשך שנה במקרה הכי גרוע. הוא מתרגל את זה בלי הפסקה. אבל כמה מתוך האנשים המבוגרים (שלא עובדים בתחום המדעים המדויקים) שתשאלו אותם את אותה השאלה ממש יוכלו לענות לכם? פחות או יותר אף אחד מהם. אותו הדבר לגבי "אנטיגונה", מאמרי טיעון, חפיפת משולשים ועוד מיליון ואחד נושאים אחרים, שאם לאדם המבוגר אין התמחות בתחומם הסיכוי שהוא יזכור אותם הוא אפסי.
המטרה של בית הספר היא להפוך את הילד לאדם מבוגר ומועיל לחברה. הדרך של בית הספר לעשות זאת היא לתת לילד כלים, כלומר מידע שיעזור לו בחיים. ואני שואל, איך לכל הרוחות תרגול בלתי פוסק של חשבון אינפיניטסימלי יכול להועיל למורה לנהיגה? איך שינון של מפות בשיעורי גיאוגרפיה יכול להועיל לפקיד קבלה במשרד הפנים? איך המחזה "אנטיגונה" יכול בכלל להועיל לבן אדם (שלא עובד בתחום הספרות)?
התשובה היא פשוטה: הם לא יכולים.
בבית הספר, אחוז מזערי מהמידע שמנסים להכניס לתלמידים לראש הוא באמת שימושי, וגם האחוז הזה משתנה (גם גדל וקטן אבל גם משתנה לפי הנושאים השונים – פיזקאי צריך ללמוד פיזקה ומתמטיקה, מדריך טיולים גיאוגרפיה וכו') לפי העבודה שהאדם הולך לעבוד בה בבגרותו. נכון שכל אדם צריך לדעת את כל החומר שמלמדים בבית הספר היסודי, אבל אף אדם לא צריך לדעת את כל החומר שנלמד בחטיבת הביניים ובתיכון.
הפיתרון לכך פשוט מאוד: כל התלמידים ילמדו בבית ספר יסודי רגיל בהתחלה, שיקנה להם את כל הבסיס שייצטרכו, ובסוף הלימודים בביה"ס היסודי התלמידים ייבחנו כדי לבדוק מהו התחום שבו הם טובים ביותר. אז כל אחד מהתלמידים יישלח לבית ספר שמיועד במיוחד לתחום הזה (תחשבו על זה – זה לא היה דורש יותר מורים אם כל המורים לפיזיקה היו נשלחים לבית ספר אחד מאשר אם הם היו מפוזרים על פני כל בתי הספר בארץ). כך התלמידים יוכלו להשכיל בתחום ממוקד אחד, לדלג על לימודים אקדמיים (כי מי צריך את האוניברסיטה אם אתה לומד את כל החומר כבר בתיכון), לצאת לעולם עם החומר טרי בראש ולהשאיר אותו רענן עד הפנסיה. זה לא עדיף על פני למידה בתיכון, יציאה לעולם עם החומר טרי בראש וריקונו לפח הזבל הקרוב לאחר כמה חודשים שהוא נרקב שם?
תגובות (47)
אני אגיד את זה בכמה מילים:
יש משהו במה שאתה אומר…
אני חושבת שהקטע בבית ספר זה ללמד את התלמידים את כל התחומים כדי שיתנסו בכולם ויראו מה הם הכי אוהבים, ואחר-כך, בלימודים האקדמיים, שהם ילמדו מה שהם רוצים ומה שהם הכי טובים בו.
וגם בשביל לא לשכוח את כל הדברים אחרי מספר חודשים, צריך לתרגל ולחזור על החומר. כי אם לא תעשה זה, מן הסתם שתשכח את כל החומר, גם אם תלמד רק תחום אחד.
מישהו פעם אמר לי שהמטרה בבית הספר זה להקנות לתלמיד את החשיבה העצמאית, איך לחקור ולגלות דברים שהוא מתעניין בהם ואיך ללמוד בעצמו. אם תשים לב בבית הספר נותנים עבודות, ורובן דורשות חקירה וחזרה.
וחוץ מזה, אי אפשר לתכנן את כל החיים בגיל שתיים-עשרה. אם זה יהיה כמו שאתה הצעת, זה אומר שמהתלמיד תילקח האפשרות לשקול ולחשוב מה הכי מתאים לו ומה הוא הכי רוצה. הרי מי יודע – אולי דעתך ותחומי התעניינותך ישתנו עם הזמן, ואם אתה לא יודע את מה שאתה צריך לדעת בשביל מה שאתה רוצה כמה שנים אחרי זה, אתה לא תוכל לעשות את זה.
בעניין התחומים, הרי כבר אמרנו שזה מוסרי לקחת מהילד את הזכויות שלו בתמורה לעתיד שלו (כלומר, כל המאמר התבסס על הנחת היסוד הזו, אחרת הוא היה נעצר בפוסט של הבחור ההוא).
בעניין התרגול, אם אתה מלכתחילה לא מתכוון לתרגל (כלומר, לעבוד בתחום) אז אין טעם בכלל ללמוד את התחום.
בעניין החשיבה העצמאית, זה בולשיט. בית הספר אמור לתת לך את הכלים להיות יצירתי וכל זה, אבל בפועל זה לא קורה. ברצינות, אני לא יכול לדמיין בכלל איך ישיבה בכיתה שש שעות ביום ושינון נוסחאות קבועות מטפחת חשיבה יצירתית. ובעניין העבודות, לא נכון. הן פשוט תרגול של מה שלמדת גם בבית, אלא אם כן יש לך מורה ממש יוצא דופן.
בעניין תכנון החיים בגיל שתים עשרה, שני דברים:
1. זה מה שאני עשיתי, ועכשיו כשאני סטודנט לפיזיקה באוניברסיטה אני רואה שזה הלך לי מעולה.
2. שוב, כל המאמר הזה מתבסס על הרעיון שאומר שאם כבר לוקחים מהילד את כל הזכויות שלו וכל סיכוי קלוש להנאה מהלימודים בתמורה לעתיד שלו, אז למה לא להוציא ממנו כבר את כל הפוטנציאל. זה לא אתה שמתכנן את החיים שלך, זה הם שמתכננים בשבילך.
איך בדיוק הם אלה שמתכננים לך את החיים? איך? בשתיים עשרה השנים המסכנות האלה? שבכל מקרה כנראה בקושי ישפיעו על ההחלטות שלך? שלך עצמך?
בכל שתיים-עשרה שנות הלימוד (יסודי, חטיבה ותיכון) מלמדים השכלה בסיסית. ב-ס-י-ס-י-ת. שכל אדם צריך לדעת. זה למה מלמדים את כל זה ולא רק נושא אחד שאתה בוחר. כדי שתהיה לך השכלה בסיסית.
את מה שאתה הצעת יש כבר – לימודים אקדמיים. אתה בא, עושה מבחנים למה שאתה רוצה ללמוד – והופה! אתה לומד מה שרצית ללמוד. איזה קסם, הא? מישהו כבר כנראה חשב לפניך על האפשרות ללמוד מה שאתה רוצה בשלב מסוים.
ואם מסגרת בית הספר לא מתאימה לך – אתה מוזמן לנשור. לא שאני מעודדת את זה, אבל אני לא רואה משהו אחר שאתה יכול לעשות אם זה כ"כ מציק לך לשבת שש שעות בכיתה וללמוד חומר כדי שתהיה לך מינימום השכלה נחמדה.
אבל תכלס – תעשה מה שאתה רוצה. תגדל ותגיע להיות השר שאחראי לזה ששכחתי את שמו ותבטל את החטיבה והתיכון. לא אשמתי אם תראה את הכול מתפרק סביבך.
ובקשר לתנ"ך – אתה חי במדינה שמלאה ביהודים, ורובם כנראה לא אתאיסטים. תתמודד עם השיעור הזה. בכל מקרה אין לך ממש מה לעשות עם זה. אתה יכול להתלונן כמה שאתה רוצה – אבל לעשות אתה לא יכול לעשות כלום. אתה תמשיך לשבת שש שעות בכיתה, שישה ימים בשבוע, עד שתסיים את כיתה י"ב (בהנחה שלא תנשור).
סוף סוף יש לי קצת מן פוי, אז אני הולך להסביר את זה שוב:
1. בפעם המיליון, זה היפותטי. הם לא באמת מתכננים את החיים שלך (הכוונה, במציאות), אלא רק בתרחיש שיצרתי כדי להוציא את כל הפוטנציאל מהילד.
2. ביסודי (וגם בכיתה ז') זו השכלה בסיסית. בלי ספק. אני לא מכיר שום בן אדם שלא צריך לדעת איך מחסרים, מחברים, מכפילים, מחלקים, קוראים, כותבים וכו'. אבל בחטיבת הביניים (פחות כיתה ז') ובתיכון מלמדים תחומים שברובם המוחץ האדם הממוצע לא ישתמש לעולם. את מכירה מישהו שעובד בתחום מדעי הרוח שזוכר מה זה חדו"א? מישהו שעובד בתחום המדעים המדויקים וזוכר את "אנטיגונה" בעל פה? מישהו בכלל שזוכר משהו משיעורי ידע הארץ, עכשיו כשיש וואיז?
3. אני לא הצעת את הרעיון של לימודים אקדמיים, אני הצעתי לקדים אותם כדי לחסוך בזבוז זמן משווע.
4. אני לא רואה שום טעם לנשור. אני נהנה ללמוד, ואפילו אם זה יכול לגרום לי לצעוק "אלוהים, תהרוג אותי עכשיו!" בשיעורי מתמטיקה, זה בסופו של דבר נחמד (בעיני) ללכת כל יום לבית הספר ולפגוש שם חברים. אבל בשלב מסוים זה מתחיל ממש לשעמם, כי פשוט לועסים את אותו החומר עוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד…
בית הספר לא מאתגר את האינטלקט של התלמידים ולא מעודד אותם לחשוב, אלא רק דוחס למוח שלהם עוד ועוד חומר שרובו מיותר. סליחה, אבל אני מעדיף לנצל את הזמן שלי.
5. בקשר לתנ"ך – אני לא מתלונן על שיעורי התנ"ך בבית הספר שלי דווקא. אנחנו לוקחים את הטקסט, מנתחים אותו ואז מבקרים אותו. יש שם תמיד המון וויכוחים מעניינים על מוסר, על פוליטיקה ועל דת. העניין הוא ששוב, אני מעדיף לנצל את הזמן שלי כמו שצריך. אין אדם אתאיסט שיכול להשתמש בתנ"ך בחיי היומיום שלו, או אפילו במקרים נדירים כמו חגים (אם יש לך את הספר ביד, אני לא רואה טעם ללמוד אותו בעל פה. זה כמו שתלמדי בל פה את הארי פוטר אפילו שאת יכולה תם לקרוא אותו). ובשביל הדתיים שבינינו, שמאמינים שהתנ"ך כן חשוב לנו, בשבילכם יש בתי ספר דתיים, שם תוכלו ללמוד את התנ"ך בצורה מסודרת ומוגברת. אפילו שייתכן שאתם רוצים גם ללמוד מקצועות רגילים, וזו יכולה להוות בעיה…
לדעתי הפתרון שהצעת מאוד טוב.
הייתי מציעה לך להיות פוליטיקאי, לפי איך שאתה כותב אבל עד שהרגעים הללו יגיעו…
טוב הנני חייבת לומר כי אתה צודק, אך מה עם אני טובה בכמה דברים באותה צורה? למשל, ספרות, חשבון, או לימוד. איך אני אבחר? זה הרי יכול להיות מאד קשה.
טוב, מכיוון שאני רוצה לדבר גם על מה שכתבתה בחלק העליון אני אסיים עכשיו.
מכון ציינת שלא היה כוח לאנשים לקרוא? טוב זאת הבעיה בדור של היום.
עדיף פנימיות.
אנו עצלנים.
חלקינו שונאים לקרוא. (לא כולל אותי)
כל היום אנו במחשבים.
יש עוד מיליון דברים.
לדעתי הציניות חלק מהם.
אכן, האם אי פעם זה יקרה? אני מקווה שכן כי אני מתה ללמוד המון דברים חדשים.
חפרתי מספיק, להתראות.
1. אני לא רוצה להיות פוליטיקאי.
2. זה לא באמת משנה. אם את טובה בכל הדברים באותה מידה, מבחינת משרד החינוך ההיפותטי שלי את יכולהלעשות אן דן דינו כדי לבחור. העיקר שתלכי ללמוד ותועילי.
3. היה לי מרצה פעם שאמר "מתמטיקה זה תחום לעצלנים, כי כל מה שעושים במתמטיקה זה לחפש קיצורי דרך". לפעמים עצלנות יכולה להועיל.
היי, עתי פה.
לא.
פשוט לא.
נכון לגמרי, מערכת הלימוד בנויה נורא ולמה לעזאזל אני צריכה לדעת על תהליך הפיסטור עם חולבת אני לא הולכת להיות-
אין לי מושג.
אבל אני חושבת שגם אם אנחנו ממש לא מבינים את זה עכשיו, אנשים תמיד צמאים לידע. בגלל זה לא מפגינים נגד התיכונים, אלא לומדים. במקום כלשהו אתם רוצים את זה. וגם אם זה נשמע שטותי עכשיו;
מי יודע אם לא תזדקקו לחומר הזה עוד ארבעים שנה? ואם באמת יקבלו את מה שכתבת פה ויעשו מבחן-
ולי יהיה מתאים להיות נגיד.. פיזיקאית. אני אלמד במשך שש שנים פיזיקה ופיזיקה ופיזיקה ואפסח על תחומים אחרים וכמו שציינת- וזה לא יזיז לי, כי למה אני צריכה לדעת מבנה של פסקת טיעון בתוך פיזיקאית?
ונגיד שאני באמת יהיה פיזיקאית, לאן העולם יתדרדר? כולו יחולק למקצועות והפיזיקאית ידעו רק פיזיקה, והסופרים ידעו רק ספרות.
וזהו.
ויהיו מלחמות, בגלל הכמיהה הבלתי פוסקת לעוד ידע {ולמלחמות, כמובן.}
ואם פתאום אני ארצה להיות סופרת?
יחסרו לי חומרים בסיסים. ואם אני ארצה להיות רופאה?
כל החומר בביולוגיה שלא למדתי יחסר לי.
ותאמין לי, אנשים רק ירצו לשנות. והחיים שלהם עומדים להתבססו על מבחן אחד שנקבע בשנה השתיים עשרה לחייהם?
נא אה.
זה לא הולך לעבוד.
וואו אני במחסום כתיבה נורא אז סלח לי סטיבן ידידי על השפה הלוקה בחסר.
יש לי בעיה חמורה, אני מסכימה כמעט עם כל מה שאני קוראת ושומעת.
כגון מה שכתבת ומה שיהלי.
1. במקרה של משרד החינוך ההיפותטי שלי, זה לא מעניין אותם מה את רוצה להיות. את תהיי מה שאת טובה בו, ומצדם זה יכול להיות גם זנות. את הולכת להועיל לאנושות ויהי מה. מה שאת עושה בזמנך הפנוי, לעומת זאת, זה לא עניינם.
2. אין עלייך שם חובה לא ללמוד דברים אחרים. אם למדת רק פיזיקה ואת רוצה ללמוד גם ביולוגיה, בבקשה. רק שזה יהיה בזמנך הפנוי ולא על חשבון העבודה.
3. אותי לא מעניינות ההשלכות. אני שם לפניכם את הדרך שבעיני היא הדרך האידיאלית להוצאת הפוטנציאל המקסימלי מהילד, ואחרי המבול. מצדי שתהיה מלחמת עולם רביעית, זו השיטה האידיאלית. אני לא אומר יותר מזה.
האמת לא תמיד הסכמתי עם בנות שאמרו בשביל מה אני צריכה ללמד את המקצוע הזה אם זה לא יועיל לי בחיים הן נשמעו לי מתבכיינות אבל כשאתה מנסח את זה ככה…
הממ… מסכימה חלקית.
למה אני צריכה ללמוד תנך אם אני לא מאמינה בו?
כי אחרי הכל, את חלק ממשהו גדול שהתנ״ך הוא המורשת שלו, בין אם תאמיני בזה ובין אם לא.
נראה לי שכל העניין הזה עם לימודי התנ"ך זה די מוזר. יש לכם כיתה שיש בה יהודים, אבל גם מוסלמים, נוצרים ומי יודע מה עוד, וחלק גדול מכל אלה הם אתאיסטים שחושבים שכל העניין הזה הוא בולשיט אחד ענק, פלוס הערסים האלה שמאמינים באלוהים מסיבה לא ברורה (חשבתי שהאל שלהם הוא אייל גולן או משהו כזה, אבל אם הם מספיק מטומטמים בשביל להתבלבל אז מי אני שאפריע להם. הם היו מספיק מטומטמים כדי לסגוד לאידיוטים האלה מלכתחילה) אבל שונאים ללמוד תנ"ך, פלוס אנשים עם כל מיני דעות מוזרות כמו אגנוסטיקה ואפשרויות ואלידיות וכו'. את כל האנשים האלה, עם כל הדעות הסותרות מנסים ללמד תנ"ך, שהוא תרבות של עם אחד בודד ומסכן שהוא במקרה גם המארח של כל האנשים האלה.
א'. אני חושב שזה יכול להיות די פוגעני כלפי חלק מהאנשים עם הדעות האחרות ללמד אותם את העניין הזה. הטענה שמנגד היא שזה תרבות שמשותפת לכל האנושות, והטענההזאת מופרכת בגלל הטענה שלעיל.
ב'. כנראה שהעם היהודי אוהב ריבים אפילו יתר משחשבנו, כי אם הוא מנסה לדחוס כל כך הרבה אנשים עם דעות סותרות בנושאי דת, מדינה, מוסר ותרבות לחדר אחד וללמד אותם ספר אחד שנוי במחלוקת, התוצאה הצפויה היא כאוס. את צריכה לראות את שיעורי התנ"ך (והאמת, גם את רוב השיעורים האחרים) בבית הספר שלי – שלושה שמאלנים (אני ביניהם) נגד שלושים ושמונה ימנים (כולל המורה), וזה עוד בכלל לא מתקרב למה שקורה שם בדעה הדתית (זה קרב מאוזן יותר, כי רוב החברים שלי הם אתאיסטים), ובמוסר זה בכלל תוהו ובוהו.
ריבים זה הדבר האהוב על העם שלנו.
תראה, גם מאמי אתאיסטית אבל אני מבין בשאיזה שהו מקום למה אני לומדים תנך.
כי ממש לפי מה שאמרת-
אנחנו שונים ברמות. דתות, מוצא, הכל. וזה אמור ללכד אותנו [?].. בתור עם, ארץ, פחות או יותר.
זה לא ממש עובד, אבל אני מבינה את הרעיון מאחורי זה.
או שאולי הם פשוט רצו להאמין במשהו יותר נבון מזמר עם ארבע עיינים שמורחק מהארץ שבה, כאמור, הם רוצים ללכד אותנו.
*אני *~*
*באיזה שהו [??]
*אנחנו
מה קורה לי.
זה לא הרבה יותר נבון. הזמר המזרחי עלום השם (אהמ אהמ אייל גולן אהמ אהמ אהמ) אומר שלא מבקשים תעודת זהות מקטינות באמצע מין אוראלי, והתנ"ך אומר שבחור גדול ובלתי נראה ברא איש מבוץ והוציא עוד אישה מהצלע שלו בגן קסמים עם עץ שאסור לאכול ממנו ועליו יש נחש מדבר עם רגליים. הייתי אומר ששני הדברים מופרחים באותה מידה בערך…
אבל אנשים חייבים להאמין במשהו.
זו לא דעה, זו עובדה שמוצבת בשטח.
כמובן שיש אנשים שהמשיכה שלהם לאמונה חלשה יותר, אבל כולם חייבים להאמין במשהו.
הסיפור הנחמד של התנך [גיחוח עדין. אבל עדיין יש שם סיפורים נחמדים.] עדיף בהרבה לפי דעתי על המציאות הכואבת של גבר עם ארבע עיינים שאונס ילדות שעוד לא צריכות לדעת מה זה.
עדיף להאמין במשהו עלילתי ועליז מאשר להתפס במציאות.
אז בעצם אנשים אמורים להאמין באל צבוע ומניאק שנכנס לתחרויות "למי יש יותר גדול" עם השטן (איוב…) וחושב שזה בסדר לכתוב על לוחות אבן "לא תרצח" ואז להרוג שלושת אלפים מהאנשים שבשבילם הוא כתב את זה? ובנוסף, אני לא חושב שצריך לתפוש את המציאות בצורה אופטימית כל כך (ואני גם לא תומך בסגידה לאייל גולן, זו רק הייתה הערה אקראית לגבי צורת החשיבה / האי חשיבה הערסים).
ואגב, בעניין ה-"לא צריכות לדעת מה זה", זה די בולשיט. רוב הפרחות בגיל הזה (14-16) כבר לא בתולות, אבל זה לא הופך את זה לחוקי או מוסרי יותר.
סטיבן, אתה מצחיק אותי.
כי אני צודק?
אני נגד פרחות.
זה נוגד את תפיסות העולם שלי.
ובמה אתה רוצה שהם יאמינו?
במפלצת הספגטי המעופפת?
עתי, על התגובה הזו אני סוגדת לך.
האמת היא שכמה שלא יהיו אנשים אתאיסטים, נוצרים, מוסלמים, מאמיני מפלצת הספגטי המעופפת או סתם משוגעים במדינה הזאת- זה לא יעזור. אי אפשר לבטל את לימוד התנ"ך כמקצוע בסיסי בישראל.
כחלק מהקמת המדינה הכרזנו על עצמנו כ "מדינה יהודית". הפואנטה במדינה יהודית היא לימודי דת. יש בקטע הזה של ההתנגדות לדת עוד הרבה נספחים כמו חוק ההתאזרחות לדוגמה, או חוק השבות.
אני יודעת מה אתה חושב על זה- מטומטם לגמרי וממש לא בסדר שלא שאלו אותנו, התושבים מה אנחנו רוצים- מדינה יהודית או סתם מדינה.
א. אני חושבת שרובם אז היו בעד מדינה יהודית כי היינו פעם מוזרים.
ב. היינו חייבים לקחת את השם הזה על עצמנו כי זו אחת מהעילות שאיפשרו לנו להקים דווקא פה מדינה, ודי בקלות. אתה מבין, בתנ"ך הובטחה לנו המדינה הזו. ואם לא היינו מציגים את המדינה כ "יהודית שמסתמכת על דת התורה" לא היינו מקבלים את האופציה בכלל לבנות פה יישובים וערים וכנראה שלא היינו מקבלים תמיכה משום מדינה בעולם וכנראה שהיינו כבר מתים עכשיו. או באוגנדה.
ולמרות שאתה נראה לי בן אדם משכיל ואני מניחה שאתה כבר יודע את כל זה, אני רק מזכירה לך את הסיבה ללימודי תנ"ך במדינת ישראל :)
האמת ,לא ידעתי את זה (כלומר, ידעתי שהכרזנו על עצמנו כעל מדינה יהודית, אבל לא חשבתי על זה ככה), אבל כמו שאמרנו שאנחנו מדינה יהודית, ככה גם אמרנו שאנחנו מסכימים לחלוקה שהאו"ם הציע ואחרי שרשרת אירועים מטופשים לקחנו הכל ולא הסכמנו להחזיר. אם כבר להיות הפכפכים, אז עד הסוף.
לדעתי אתה צודק לגמרי אני עכשיו בחטיבה ורוב מה שמלמדים אותי לא יעזור לי יותר מידי בחיים אבל מצד שני יש ילדים שטובים בדברים לא שגרתיים (כמוני) כמו רכיבת סוסים או אילוף כלבים וממש גרועים בנושאים כמו חשבון ואנגלית ואז מה הם יעשו עם זה? לא יפתחו בית ספר לרכיבה על סוסים או לאילוף כלבים נכון? (למרות שאם יפתחו אחד אני ישמח להירשם באותו היום).
אילוף כלבים יכל להיות מאוד שימושי, אבל מאז ימי הביניים לא נראה לי שרכיבה על סוסים תהיה חשובה איכשהו. העניין הוא שגם במערכת החינוך המודרנית יכולות לא שגרתיות כאלו לא מובאות לידי ביטוי, אז אני חושב שהמצב שאני מציע עדיין עדיף.
כן… באמת שלא נראה לי שיעזור לי בחיים לדעת מה התפקיד של העורבים ושל הכלב והחתול והסוס בבלדה שגם ככה כולם מתים בסוף… שילמדו אותנו דברים חשובים. ודרך אגב עכשיו הרבה מאוד ילדים ומבוגרים לומדים רכיבה על סוסים ואם אתה חושב שזה לא ספורט יש לך ממש טעות.
זה לא עניין של "לא ספורט", אני פשוט חושב שזה הגיוני יותר לנסוע במכונית…
אממ… אוקי.
אז בכל אופן, אני חושבת שכדאי שלא נגזים. ילדים בגיל שתיים עשרה לא יכלים לבחור את המקצוע שלהם.
אז לדעתי צריך לתת לילדים ללמוד עד גיל מסוים דברים בסיסיים כמו שפה, חשבון אנגלית ועוד וכשהם יגיעו לגיל שבו הם מספיק אחראיים וחכמים כדי להחליט על עתידם הם יוכלו לבחור את המקצוע שלהם ולהתפנות ללמוד אותו.
ילד שבחר להיות פיזיקאי ילמד רק פיזיקה.
אבל אסור לתת לילדים לעשות את הבחירה הזו בגיל צעיר מידי, שלא יבחרו בקלות דעת ויעשו שטות שאחרי זה יתחרטו עליה.
אבל בינתיים אנחנו נתונים לחסדיה של מערכת חינוך לקויה ושר חינוך טיפש שלא מבין שום דבר ואין שום דבר שאנחנו מסוגלים לעשות נגד זה.
בינתיים אני לומדת תנך שאני בכלל לא מאמינה בו, פיזיקה שבכלל לא מעניינת אותי, ערבית שבסך הכל מספקת לי שיעור אומנות נוסף או שעת שינה נחמדה ורשימת הנושאים שלא מעניינים אותי בשיט עוד ארוכה.
אולי הייתי אוהבת היסטוריה אם היו מלמדים טוב יותר, אבל זה מקרה פרטי.
בכל אופן, סטיתי מהנושא. בעיקר רציתי להסכים עם הכתוב ולהגיד שלצערנו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר נגד זה, אבל אם מתישהו בעתיד נתפכח ונשתנה אני אהיה מאושרת.
ושוב, אני צריך להסביר לך – אם אנחנו מרשים לעצמנו לקחת מהילד את כל הזכויות שלו ולתקוע אותו באיזה חור עם ארבעים ילדים אחרים במשך חמש שעות ביום שבהן הם ישננו נוסחאות למיניהן למשך כמעט שתים עשרה שנים, וכל זה לא מבחירה, אני לא רואה איך זה מוסרי פחות לבחור בשביל הילד את מה שהוא יעשה בבגרותו. הנקודה היא שהילד יעבור מבחנים שיראו במה הוא הכי טוב ולפי תוצאותיהם הוא יישלח (מרצונו או שלא מרצונו, כי כבר אמרנו שזה לא מוסרי פחות) למקום בו יילמד את המקצוע שבו יעסוק. המאמר הזה עובד לפי הרעיון של – אם אתם כבר הורסים לנו את החיים, אז למה לא כבר להוציא מאיתנו את כל הפוטנציאל.
הייתי חייבת להגיב גם על זה, תסלח לי.
אנחנו לא 'מרשים לעצמנו' לעשות שום דבר. מערכת החינוך משתדלת לצמצם את כמות התלמידים בכיתה ולכן יש לא מעט בתי ספר שמפצלים ומערבבים בין הכיתות בשכבה. מה שכן מפריע במדינה הזו הוא שהתקציב שיש לנו הולך לדברים פחות חשובים מאחרים.
'זה לא מוסרי לבחור לילד את העתיד שלו, נכון אבל זה גם לא מוסרי לגרום לו ללמוד דברים לא חשובים במשך 12 שנה בלי קשר למה שהוא יעשה בעתיד'.
גם נכון.
ההבדל היחיד הוא שאחרי ה12 שנים האלו אנחנו יוצאים ממתחם בית הספר ויכולים לשכוח את מה שלמדנו, יכולים ללכת ללמוד מה שאנחנו באמת אוהבים ולצאת אנשים בוגרים יותר.
אם תיתקע באותו בית הספר אליו מכריחים אותך ללכת כי עברת איזה מבחן בכיתה ו' שאמר שלשם אתה שייך, זה לא אומר שתהיה שייך אליו גם בעוד שלוש שנים, ארבע או חמש. זה גם לא אומר שאתה בהכרח טוב בנושא או בקיא בו- זה רק אומר שעברת מבחן בציון די גבוה.
אני לדוגמה, זוועה בערבית. תגיש לי מבחן רנדומלי שמעולם לא ניגשתי לחומר שבו קודם לכן, ויש לך 50 אחוז שאני אצליח בו. אם אני אצליח, זה לא אומר שאני טובה בערבית- זה רק אומר שעברתי את המבחן.
סיבה נוספת שבגללה אני לא תומכת ברעיון שלך-
ניקח שוב אותי כדוגמה. בוא נניח שאני מצטיינת במתמטיקה (של כיתה ו' כמובן). אני עושה מבחן ובאמת מזהים אותי כאחת ששייכת לתחום המתמטיקה. אני הולכת לבית הספר המיוחד והכל.
עוברות שנתיים, אני מתחילה להתבגר ונמאס לי ללמוד רק מתמטיקה במשך שנה והייאוש מהמחשבה שנשארו לי עוד 4 שנים כאלה הורג אותי. אני מתחילה להפסיק להקשיב בשיעורים, להבריז, להוציא ציונים נמוכים.
מה יעשו איתי? אי אפשר לגרום לי ללמוד בכוח יותר משכבר עושים.
יעבירו אותי שוב את המבחן של כיתה ו'? אני לא אעבור אותו- כבר שנתיים שלמדתי אך ורק מתמטיקה ואני לא זוכרת את שאר מקצועות הלימוד.
אז אני נתקעת בלי השכלה (הפסקתי ללמוד בכיתה ח' ומה שאני יודעת הוא בעיקר מתמטיקה), בלי עבודה, בלי חברים (שהרי כולם ממשיכים ללמוד בבתי הספר שלהם ואני זרוקה ברחוב.
ודבר אחרון חביב חביב,
אתה לא חושב שזה יעצים את ההבדלים בין השכבות השונות באוכלוסיה?
החכמים- ילכו למתמטיקה ולפיזיקה, החלשים יותר ינסו להצליח בלשון והיסטוריה וההכי חלשים ילכו לספרות ולספורט. המעמדות יהפכו לקריטים כי כולם ינסו להיות הכי טובים. ואלה שבאמת יגיעו לפסגה, מי הבטיח לך שכולם יתאמצו בשביל להישאר שם. אם יוצאים מנקודת הנחה שאי אפשר להעיף אותם כי אין מה לעשות איתם (הסברתי על זה קודם), הם יכולים להיות התלמידים הכי גרועים בעולם אבל העתיד שלהם יהיה מוצלח כי הם הוגדרו בסוף כיתה ו' כחובבי מתמטיקה.
זה לא יהפוך את החיים לסיוט, כשכל העתיד של הילד- במה יעסוק כל חייו, באיזה מעמד יהיה ואיך יוגדר מבציבור תלוי באיזה מבחן שהוא עושה בכיתה ו'?
ממש מתנצלת שאני חופרת, הרגשתי צורך להביע את דעתי הכנה.
אני אכתוב בקצרה לא כמו התגובות פה שמעליי.
זה כתוב בצורה מובהרת. אני לא אומר שכל מה שכתבבת נכון כי לא,
אבל כל אחד ודעותיו. אני מצדיק חלק מהדברים שכתבת..
אגב אני מתחיל להעריץ אותך.
אתה מתיימר יותר לכתוב את דעותיך ואת ההשקפה שלך על העולם וזה מאוד אמיץ ורציני מצדך.
שמע,
אם היה לי יותר זמן פנוי, הייתי טורח להגיב ולהסביר במפורט את העמדות שלי למי שעדיין לא הבין. העניין הוא, שאין לי. אני כרגע מתיש את עצמי באוניברסיטה, וכשאני חוזר הביתה בשש בערב כל יום כבר אין לי כוח אינטלטואלי מספיק כדי לחבר שתיים ועוד שתיים, ודאי שלא להסביר עמדות מפורטות בנושא החינוך. בסוף השבוע אני אתיישב ואענה על כל התגובות של כולכם, אבל בינתיים אין לי כוח ובעיקר אין לי זמן.
זה פשוט… רעיון נורא. לא רק שהוא נורא גם כל הראייה מאחוריו שגויה…
אין לי כוח ממש להרחיב אבל משרד החינוך זו לא מסגרת שנועדה לתת לך ידע שיהיה לך שימושי בעתיד, במיוחד לא בחיי היומיום, כל מורה בתיכון יגיד לך אותו דבר אלא אם הוא הוזה.
אני מודה, הרעיון הזה באמת נורא (כל המטרה של מה שאני אומר היא להבהיר כמה מערכת החינוך היא גרועה אם אפילו הרעיון המזוויע הזה עוקף אותה בהוצאת הפוטנציאל מהילד), אבל המשך התכובה שלך הוא כנראה הדבר המטומטם, מטופש, חסר נקודה וחולני ששמעתי מעודי. אם המטרה של בית הספר היא לא לתת לך את הכלים שיעזרו לך בחיים, אז מה היא? סתם אמצעי לעינוי תלמידים מסכנים? איזה בולשיט.
אתה מסתכל על זה בצורה ממש ילדותית אז בטח שזה יראה לך כמו בולשיט.
יש הבדל בין כלים לעתיד ובין ידע שימושי לעתיד. זה לא אותו דבר, בכלל. אתה לא תשתמש כמעט באף פיסת מידע שאתה מקבל בתיכון ביומיום אבל זה כי יתן לך אינדקציה לגבי לימודים גבוהים יותר והעדפה שלך באיזה תחום להמשיך, מה שאתה לא מקבל בשום צורה שהיא בבית הספר היסודי במיוחד. לא מדובר כאן על מימוש פוטנציאל אלא על גילוי פוטנציאל, אתה לא לומד היסטוריה כי זה מתאים לך אישית אלא כי צריך לחשוף את כולם לכל התחומים, ככה כשתסיים תיכון אתה תדע איפה אתה עומד מבחינת יכולות להשכלה גבוהה ומבחינת עניין. בלי לדבר על זה שילדים שעולים לכיתה ז' לא מבינים בכלל מה חשוב ומה לא.
בלי לדבר בכלל על השכלה כללית, יש דברים שחשוב לדעת גם אם הם לא פרקטים.
אני לא מבין איך אתה באוניברסיטה ואתה עדיין חושב שתיכון נועד לתת לך כלים פרקטים לעתיד…
דרך אגב הרעיון שלך לא טוב בשום צורה… הוא פשוט רע, אין שום יתרון כלשהו על מערכת החינוך הנוכחית. אני מתעב הרבה מקצועות הומניים ואני לומד אותם בכל מקרה כי אני חייב, אני לא אומר שאני לא סובל בשיעורים אבל הגישה של "כולנו חד קרן שמפליצים קשתות, תנו לנו יחס אישי סעמק", מערכת החינוך לא נועדה לשרת את הבן האינדיבידואלי אלא לתת השכלה אחידה לחברה שלמה כדי שכול בן אדם יוכל לעשות את הבחירות שלו בהמשך.
אבל בוא ניקח את הרעיון שלך – נותנים לילד בכיתה ו' מבחן כדי לראות במה הוא טוב? שיט, בכיתה ו אפילו לא ידעתי מה ההבדל בין ריבוע למרובע. אני מניח שלא הייתי בוחר מתמטיקה, קטעים אבל שעכשיו שאני עושה 5 יחידות עם ציונים מעולים וזה אחד המקצועות שאני לא סובל מהם בבית ספר. מדעים? נעע.. כל שרשרת המזון שלמדתי ביסודי לא עניינה אותי משהו, אני מניח שלא הייתי בוחר כל מקצועי מדעי שהוא.
אני לא אתייחס בכלל לחלק של ללמוד חומר של אוניברסיטה בחטיבת הביניים-תיכון.
בוא נפשט את זה, מה אתה כן רוצה ללמוד בבית הספר?
כל מקצוע מוביל ליעוד שלך [בהנחה שתבחר במה שאתה מצטיין]
ואז, כשתלמד בחטיבה עליונה את הפונקציות והמשוואות הטריגונומטריות ובעתיד תרצה לעבור בחשמל או תוכנות והיי טק, זה הכרחי.
זה הנדסה.
תנ״ך, לא כולם אוהבים, אבל מעבר למקצוע שמדבר על דת הוא מדבר גם על ערכים. המקצוע הזה מלמד אותך להביע דעה, מה שבשיעור עברית לא תמיד מוציאים לפועל.
ספורט, כי חינוך גופני הוא חשוב ביותר. אבל גם עוזר לפריקה.
מדעים, קצת ניסויים, להכנס לראש של כימאים ורופאים וביולוגים.
יש עוד עשרות מקצועות, אך מה שאתה לומד בבית הספר הוא הצצה למה שתלמד בעתיד. אמנם כולנו שונאים לשבת שבע עד תשע שעות על כיסא וכל שעה הפסקה, אבל זה העתיד שלנו.
[למרות שגם אני הייתי מוותרת על כמה מקצועות]
אני לא מוצאת מה עוד להוסיף כאן בהנחה שתבין את הנקודה שלי.
אזהרה, התגובה הבאה מדברת רק על קטע הספורט.
ספורט זו פריקה? אם כבר, ספורט רק מוסיף לי עצבים והייתי מאושרת בלעדיו, הייתי לומדת משהו מעניין או לכל הפחות לא הייתי צריכה לעשות את השטויות האלה שנותנים לנו לעשות בספורט. "פריקה".
מה, ספורט לא מוסיף לך עצבים? נגיד ואת באה בבוק ושיעור ראשון ספורט, אז נדלג על העובדה שהלכתי כל הדרך לבית ספר כי נכון שיש כאלה שנוסעים, ונוותר על זה שאני לא יכולה ללבוש ג'ינס מסכן, מה עם העובדה שכשעושים ספורט מזיעים? אז יש לי חמישה ספרים עבי כרס בתיק, ועכשיו אני דוחסת לשם גם חולצה נוספת בשביל להחליף אחרי שיעור ספורט כי יש לי כתמי זיעה ואני מתביישת להרים יד. גם נשאבת לך האנרגיה על שטויות, ואז בכיתה את חושבת שהמוח שלך יחליט שהוא עובד כמו שצריך?
ואם אין לך ספורט על הבוקר, נגיד יש לך בסוף יום, אז אחרי יום לימודים מפרך שהפך לך את המוח לג'לי את צריכה עשרה סיבובי ריצה? ואז, אנשים חסרי מזל שהולכים ברגל צריכים ללכת עוד כמה זמן תחת שמש קופחת או גשם מעצבן [שלרוב אותי הוא לא מעצבן, אבל מטרייה ביד אחת, תיק כבד על הגב, קור בידיים או כפפות שגורמות לי לאבד אחיזה זה לא נחמד, כמובן כשגם צריך להתחמק משלוליות כי… אה, נכון, יש לך נעלי ספורט, לא מגפיים.]
וגם באמצע יום זה לא שוס, זה האמת ערבוב של השניים, יש לך כבר מוח שהוא די ג'לי פודינג והוא כבר במוד חשיבה, ואז את צריכה להפסיק לחשוב, לרוץ, להתחמק מכדור, להזיע ואז להצליח לחזור לחשוב בשתי שניות הפרש [בלי לדבר על סירחון הזיעה]
ספורט רק עושה עצבים, לא שום דבר אחר. ויש אנשים, כמוני למשל, שהם לא אתלתיים וזה לא משנה כמה הם יתאמנו, עשר שכיבות סמיכה זה נס או חלום רחוק. ואז עוד נותנים לי בגרות על השיט הזה. לא יכולים לתת בגרות בשל"ח או משהו? לפחות משהו שנקודת הפתיחה בו שווה.]
אני חושבת שאתה צודק, בערך.
אני חושבת שבמערכת חינוך הנוכחית יש מעט צדק. החומר נפרש על פני 12 שנים כיוון שהמוח לא מפותח לפני (אולי רק של יחידי סגולה)
הרעיון שלך טוב היפותית (מקווה שאייתתי טוב) בעולם שבו ילדים בני 12 מסוגלים להחליט במה יעסקו עד יום מותם, אם זה היה עולמנו, זה היה רעיון מושלם, מכל הסיבות שמנית.
בכל מקרה, אני חושבת שהמטרה של הלימודים של כל המקצועות בכל התחומים היא לאו דווקא בשביל הידע, אלא, אולי, בשביל פיתוח מיומנויות של למידה.
כי אם אתה נניח לומד היסטוריה, עזוב את החומר עצמו, באמצעות התהליך של הלימוד אתה מקבל מיומנויות של זיכרון, סידור של אירועים, שפה (דרך הטסקטים) וכולי וכולי. המיומנויות האלה ישארו איתך הרבה אחרי שתשכח את החומר.
אני יסיים עכשיו כי אם אני ימשיך זה יהיה ארוך מדי ואף אחד לא יקרא.
בכל אופן אהבתי את הביקורת והרעיון הכללי.
זה לא כול כך פשוט. אי אפשר לקבוע את כול עתידו של הילד מגיל 13. לא רק שאין מבחן אמין שיקבע במה הוא הכי טוב בגיל כזה, אלא שגם ניטלת הבחירה החופשית מהילד. הרעיון בללמד את הילדים כמה שיותר מקצועות עד שהם מתבגרים הוא להקנות להם כמה שיותר כלים לבחור את עתידם כבגירים בעלי כושר שיפוט עצמאי. ככה יש לך את הכלים הבסיסיים ללמוד מקצועות מרובים וכאשר אתה בן 18 וסיימת תיכון, אתה יכול להחליט איזה כלים להמשיך ולפתח הלאה ולהשתמש בהם למעשה, מתוך מגוון של אפשרויות. בנוסף כמובן לעובדה שלימודים מרובים הופכים אותך לאיש אשכולות ולאדם משכיל בעל דרך השקפה נרחבת על העולם, במקום שתהיה מורה לנהיגה או פקיד קבלה צר אופקים.
ברור לי למה אתה חושב שהשיטה שהצעת עדיפה. אתה הרי יודע במה אתה טוב כבר בגילך הצעיר ובאמת ניתן לטעון שכמה מהמקצועות שאתה נאלץ ללמוד הם בזבוז זמן עבורך, אבל זכור שמערכת החינוך נבנתה עבור ילדים נורמליים ולא עבור גאונים כמוך.
הו,ושכחתי להגיד שהיה כתוב טוב, יחסית למאמר מביע דעה שכזה שהוא כלל לא "ספרות יפה".
אוקי..יש כאן יותר מידי תגובות.. אז באמצע חתכתי, וירדתי ישר לסוף העמוד. ככה שיכול להיות שמה שאכתוב כבר כתבו לפני, לכן הנני מצטערת מראש.
אז ככה…
עד כמה שהמערכת חינוך ההיפותטית שלך נשמעת נחמדה ברעיון.. יש בה פאק די גדול, והוא – קובעים לך מה תיהיה. אז נכון שאני יהיה גדולה אני מתכוונת להיות פסיכולוגית, ומבחינתי חשבון הוא מקצוע מיותר, תכלס כל מקצוע אחר בערך חוץ מלשון,ספרות ואנגלית ~כי זה תמיד חשוב~ נחשב כמיותר למקצוע שלי.
אבל- אני במגמת פסיכולוגיה, וכן אז אני לא הכוכבת הראשית והמצטיינת במגמה, אך אני עדיין טובה. אולם אם זה היה במערכת החינוך ההיפותטית שלך- כבר הייתי מזמן מורה לאנגלית כי באנגלית אני מצטיינת. וכך הייתה נשללת מכולנו זכות הבחירה. והעולם היה מדכא כי אם אני לא מצטיין בכלום, ולא מועיל לקהילה בשום אופן אז אני לא מתאים לעולם המושלם הזה… טוב בכל מקרה בכללי אני חושבת שזה רעיון טוב, רק אם הצעה לשינוי אחת – במקום שכל תלמיד ילך ללמוד מה שהוא מצטיין בו – כל תמיד יהיה ראשי לבחור מה הוא רוצה ללמוד.
נחשב כמיותר מבחינתי*
וכך הייתה נשללת ממני זכות הבחירה*
עם הצעה*
אוי כמה טעויות…*הולכת מבוישת ומובכת*