הבטחת

"את הבטחת" הוא אמר
"אני יודעת מה הבטחתי"
אמרתי לו בכעס.
"את הבטחת" הוא חזר בשנית על המילים.
אך הפעם רק הסתכלתי עליו בזעם.
"את הבטחת" הוא המשיך, ונראה
כי לא יפסיק בזמן הקרוב.
"את הבטחת"הוא אמר.
תפסיק להגיד את זה" אמרתי לו.
"את הבטחת" קולו לא היה יותר מלחישה.
"אני יודעת שהבטחתי"אמרתי
"אבל אתה היית אמור להיות כאן ולעזור לי"
אמרתי ונשענתי על הקיר.
"את הבטחת"הוא אמר ואני שיננתי לעצמי:
'הוא לא כאן. לא באמת.'
"אתה היית אמור לעזור לי"אמרתי
אך לא עמדתי בדחף והסתכלתי עליו.
"את הבטחת" הוא אמר ברכות ועל פניו
אותו חיוך נבוך ומתנצל שתמיד היה לו.
"אתה גם הבטחת"אמרתי על סף דמעות.
"הבטחת" הוא אמר בזמן שאני החלקתי אל הרצפה.
"הבטחת"עניתי לו ביאוש.
"הבטחנו" הוא אמר ולרגע חשבתי שהוא עומד לחבק אותו או משהו,
אך, אז נזכרתי, הוא לא באמת פה.