הבטחתי שאגן עלייך

"את רוצה להסביר לי מה את עושה?" קול מעליי שאל, אך לא פקחתי את עיני בשביל לראות מי זה היה, איש חוץ ממנו לא היה מגיע לכאן.
לא התכוונתי לענות, פשוט קיוויתי שהוא ילך.
"לא, אני אומרת לאחר שאני מבינה שהוא לא מתכוונן ללכת.
הוא לא עשה דבר, פשוט המשיך לעמוד שם, מחכה לתשובה אמיתית
"אני מחכה." אני עונה לו באנחה, מקווה שעכשיו משקיבל את תשובתו ילך.
אך כמובן שהוא לא עשה זאת, כנראה רוצה לדאוג שהוא מעצבן אותי כהוגן לפני שהוא הולך.
"מחכה למה?" שאל, והביט אל פניי, לא הייתי צריכה לפקוח את עיניי בשביל לדעת שהוא עושה זאת, יכולתי ממש להרגיש את עיניו מטיילות על פניי.
"למכונית הבא שתעבור." אני עונה.
יודעת כי גם אם הוא יצליח לשכנע אותי לנטוש את הרעיון, תמיד יהיה עוד יום, ועוד מכונית.
"בסדר." הוא אמר ונשכב על הכביש לצידי, לא יכולתי שלא לחשוב שזו הייתה החלטה מטומטמת מצידו.
"מה אתה עושה?" שאלתי, והסתובבתי על צידי, כך שאוכל לראות אותו.
תמיד היו לו רעיונות משוגעים, ולפעמים, הוא שכח לחשוב אם הם משוגעים מספיק או מידי.
"אני מגן עלייך מהמכונית הבא שתבוא." הוא אומר וחיוכו מראה שהוא גאה בתכניתו.
"זוכרת?" הוא שואל, אך אני לא יודעת למה הוא מתכוון."הבטחתי שאגן עלייך מפני הכול."
הוא אומר ומתחיל להתעסק בשערי, הוא מזכיר לי ילד קטן, אך זה פשוט אחד מהרגעים שלו, כולם יודעים שלגאונים יש את הבעיות שלהם, והוא היה גאון, אתם יכולים להיות בטוחים בזה.
"גם כן הבטחה." אני אומרת בזלזול, וחוזרת להביט בכוכבים.
"מה זאת אומרת?" שאל, וקימט את מצחו.
"זאת אומרת, שמעולם לא היית שם בשביל להגן עליי."אני אומרת ונימת קולי לא יכולה להיות מאשימה יותר.
"מתי זה קרה?" הוא שאל, אני לא בטוחה אם הוא באמת לא יודע או שהוא פשוט משחק את עצמו מטומטם.
"בכול פעם שהשתעממת ועזבת אותי עם לב שבור."