הבחירה האחרונה

אני קופץ ראש לאגם. מבט קצר מסביב. מה אני רואה שם? אלה הם כל המלאכים אשר חגים מסביבי. מלאכי שכחה, מלאכי ידיעה. ירח באור קלוש וכוכבים מנצנצים. אך כל אותם החברים, כל אותם המאהבים, אלה מעברי ומעתידי, היו שם איתי. בכל דרך אשר אי פעם פניתי, ואליה מועדות פניי בכל קו זמן קיים. בתומה של שחיית לילה שלווה ומלאת חזיונות ניצב אני, רטוב קמעא, על גדת האגם. פניי מופנות בשנית אל אותו ירח מהפנט. עיניי נמשכות אליו, במה שנדמה ככוח של מגנט. לנור? נדמה היה שנועדנו להיות יחד, בכל היסטוריה, בכל יקום אפשרי. אני אהבתי אותה. באמת שכך עשיתי. אני שב בדכדוך וברגליים כבדות אל המכונית הישנה שלי. באמת שכך עשיתי. אני נועץ מבט ממושך בידיי, שנדמה כי הפסיקו לרעוד מזה זמן מה. הן נקיות כהוגן. טוהרתי כהלכה. אין בי ספק שכל בחירה שבחרתי, חסרת משמעות ככל שתהיה, רחבת היקף ככל הניתן, הובילה אותי לרגע המכונן הזה. סבור אני גם כי, לא משנה כלל מה היה קורה, תמיד הייתי שב ומגיע לנקודה זו. הירח קורא אליי שוב, אך מבטי מופנה דווקא אליה. לא ניחנה מעולם בכישרון יוצא דופן של שחייה. כעת צפה לה בצורה שלא תבייש אף ברבור בתבל. תמיד אוהב אותה. הגיע הזמן ללכת. אין בידי לדעת לאן פניי מועדות. פסי רכבת מצטלבים ומשתלבים, נפגשים ונפרדים. ניצב אני בתחנה הסופית.