הבובה

היא בובה על חוטים,
כמו כלא אמתית.
היא מציצה מהחלון,
מבטה חודר באנשים.
אין לה רגשות,
אבל היא קנאית.
אין לה לב,
אבל היא מלאת חיים.
פנייה מראות שימחה,
אך מבפנים כולה סבל נורא.
היא בובה על חוטים,
שמציצה מחלון הראווה,
ומסתכלת בקנאות
על האנשים.
הם בלי חוטים,
חופשיים.
אך ממבט שני על האנשים,
האם גם הם על חוטים?
גם הם בשליטתם של ״דברים״ אחרים?
ובעצם, אולי הם בכלל, לא… אמיתיים?