געגוע

הוא לטף אוזנה ברכות, חובק גופה אל גופו, מאמץ נשמתה אל חיקו ,חש בפעימותיה מאיצות מרגע לרגע. הוא חייך חיוך זעיר ונשק למצחה. היא הרימה מבטה, והנה הוא, נעלם ואינו עוד.
דמעות החלו מבצבצות בזוויות עיניה, עושות דרכן במורד פניה ומותירות אחריהן שובל מלח שברירי, צונחות ארצה ונספגות באדמת הבוץ הלחה. היא תחבה כפות ידיה עמוק תחת זקיקי הדשא הצרים, עמוק אל פנים אדמת הבוץ הלחה והקרירה אשר את קרבתה חשה יותר מכל. היא נשמה עמוקות והניחה ליבבותיה לפרוץ ולהדהד ברחבי אותה חלקה מבודדת.
היא עצמה עיניה והניחה לתהיותיה ומחשבותיה לצוף ברחבי מוחה וראשה, להתערבב, להיחשף כנגד עיניה ולהפך. היא הניחה למחשבותיה ותהיותיה להציף תחושת געגוע מוכרת, אשר לקתה בחסר.
בעודה עוצמת עיניה, כנגדה מסך שחור משחור, אינסופי, חסר מעצורים. בעודה עוצמת עיניה, שבה אליה תחושת חמימות מוכרת ,אשר עטפה את גופה בעודה בנוכחותו, אותן נשיקות פרפרים עדינות אשר היה מרפרף לאורכה, אותו מבט עדין, אותו חיוך חם ואוהב.
היא נשפה את כל אשר נכח גופה, המעיק הכואב והזעום, ונשמה עמוקות בשנית. מנסה לנקות מחשבתה אך ללא כל הצלחה מרובה, מנסה לנקות כאבה, אך נוחלת כישלון צורב.
היא שאפה את כל הטוב אשר נכח באותה חלקה קטנה ומבודדת, את ניחוח הדשא הטרי, משב הרוח הנעים והמלטף, הרוגע והשלווה המציפים את המקום, היא פקחה עיניה והתייצבה על רגליה, סוקרת את סביבתה בחיוך זעיר, חיוך שליו.
כעת הוא ניצב כנגד עיניה, חיוכו החם והאוהב פרוש על שפתיו ושיערו הכהה והקצר מתבדר ברוח המלטפת, מבטו מתמקד בה, מחייך אל עברה בחום.
"בפעם הקודמת שנפגשנו, לא היו לך כאלו כנפיים מרהיבות.." לחשה בהתפעלות בעודה מתקדמת אל עברו בצעדים איטיים, מחליקה אצבעותיה ברכות בין נוצותיו, מפרידתן בעדינות, חשה במגע המלטף והנעים אשר בה בעקבות יצירת המגע.
"אני.." פתחה בביישנות, מסבה מבטה אל מרומי גובהו, עיניה פוגשות בעיניו, דאגותיה פורחות מזיכרונה אט אט, מתחמקות אל עבר מקומות רחוקים, מקומות אשר אליהן פנו שאיפותיהן.
הוא עטף גופה בזרועותיו העבות, החמות, מגעו הרך מעביר צמרמורות בגופה, מגעו הרך מעלה געגועיה אל נוכחותו. הוא נשם עמוקות, ופעימותיו החלו מאיצות קצבן.
"חזרתי לקחת אותך.." לחש ברכות והעביר כפות ידיו לאורך גבה בליטוף קל, בחיבה, באהבה ובחום. הרוח הגבירה קצבה, כעת לא לטפה ברכות, כעת רעמה, זעמה, חסרת סבלנות.
"לגן עדן?" שאלה בתמיהה, מבטה נפער לרווחה ותהיות החלו צצות במוחה, מציפות את מחשבותיה ומערפלות חושיה. הוא נשק למצחה בנועם, לטף לחיה, מניד בראשו.
"את הגן עדן שלי.." לחש לאוזנה בחיבה ובנועם המאפיינים אותו.