האמת שמאחורי המראה

הסתכלת פעם במראה?
בוודאי כן.
אני לא, את יודעת?
אני לא אוהבת את המראה.
את שואלת למה?
ובכן, זו שאלה מאוד מורכבת.
אך, אני אענה לך עלייה.
אני לא מחבבת או אוהבת או מעריצה של המראה.
כי המראה,
היא מָרֶאָה.
מָרֶאָה דברים ש,
אני, לא אוהבת.
המראה היא מָרֶאָה.
מָרֶאָה חלקים ששבורים.
אצלי.
בלב.
אני לא אוהבת.
להסתכל במראה.
כי כשאני מסתכלת במראה.
אני נשברת.
שוב.
בדיוק כמו פעם.
המראה מָרֶאָה ילדה.
אני.
או היא.
כי שם, בתוך המראה.
זאת כבר לא אני.
זו היא.
היא האחרת.
היא השונה.
המשונה.
המוזרה.
זאת שלא אוהבים.
זאת ששונאים.
זאת שאפילו, את עצמה לא אוהבת.
המראה מתסכלת.
ולכן.
לפעמיים.
אני כל כך רוצה לקחת פטיש, ולשבור אותה.
אך לא יכולה.
כי אם המראה תישבר.
אני אשבר יחד איתה.
כי באיזשהו אופן.
אני מחוברת, למראה.
כאילו כל חיי נמצאים שם.
למרות שלא.
אף פעם לא הבטתי במראה.
טוב, אולי רק לשנייה.
אך בכל אופן.
המראה שנואה עליי.
אני שנואה על המראה.
ושנינו שנואות אחת על ידי השנייה.
אך.
זה מצחיק.
כי שנינו בלתי ניתנות להפרדה.
כאילו לכל מקום שאלך.
היא תלך אחריי.
במטרה להזכיר לי שאם אי פעם
ארצה להסתכל בה אז אני מוזמנת.
אך.
זה כמו נטל.
נטל שאני סוחבת על כתפיי.
למרות שהוא כזה קטנטן.
וכמעט בלתי ניתן להרגשה.
זה כמו נטל.
כאילו גרמתי לנזק בלתי הפיך וזה תמיד,
תמיד,
ילווה אותי.
למשך כל החיים.
המראה.
המראה הכל כך לא חברותית הזאת.
זאת שתמיד תראה לך את האמת.
למרות שלפעמיים,
היית רוצה לחשוב, אחרת.
שהאמת היא לא האמת האמיתית.
שהאמת היא אחרת.
האמת שאת ממציאה לעצמך.
כאילו מכחישה.
נמצאת בהכחשה.
נצחית.
אבל…
תמיד.
יש את המראה.
זאת שבתוכה.
שוכנת האמת.
האמת שלך.
האמת שלי.
האמת שלו.
האמת שלנו.
האמת שלהם.
האמת.
של כולנו.
אמת שנמצאת בתוך,
המראה.
ובכן, הסתכלת פעם במראה?
בטוחה אני שבוודאי כן.
אך אני לא.
לא לגמרי לא.
לא שהוא חצי שנייה.
הסתכלות במראה במשך שנייה, חצי שנייה.
אפילו פחות.
ולמה?
ובכן, בטוחה אני שכעת.
שכבר הסברתי לך למה.
אינך מבינה.
מדוע אנני חובבת את המראה הנכבדה.