האם את כועסת עליי?-(בבקשה תכתבו מה דעתכם)

אני נמצאת במקום מוכר אבל לא מוכר.
אלפי זיכרונות מתבלבלים במוחי,אלפי קולות בתוך מוחי.
אני כבר לא מסוגלת להבדיל בין המציאות לדמיון.
אני מתבוננת בכל האנשים שמסביבי,ואני יודעת שאני שייכת לשם,אני הכרתי את האנשים האלה אבל עכשיו זיכרון קלוש אין לי מהם.
ומולי יושב האדם אשר פעם היה אהבת חיי עם עיניו הכחולות הבורקות צופה בי בדממה.
אותה אני לא מעזה להפר אותה.
הוא קטע את הדממה הנעימה הזאת ואמר: "את כועסת עליי"
באיזה שהוא אופן הוא גרם לקולות במוחי להשתתק ולזיכרונות להפסיק להתערבב.
נשמתי נשימה עמוקה ידעתי בדיוק למה הוא שואל אותי את זה.
"זה לא הוגן"אמרתי לו
"מה לא הוגן?”שאל
"שאתה שואל אותי עכשיו שאני במצב הזה"אמרתי לו
לפני כשנה איבדתי את הזיכרון ואנשים השתמשו בזה ושמו אותי במקום אחר הרחק מהמקום אשר אני שייכת אליו.
"אני יודע אבל אני לא יכול להתאפק אני מרגיש אשמה כל כך גדולה"אמר לי
"אוקיי וויל מה אתה רוצה שאני יגיד לך?”שאלתי אותו בכעס
"אני לא יודע ג'ניפר כל דבר,”אמר לי,הוא נראה מותש מכל המצב הזה
נשמתי נשימה עמוקה ורדודה וניסיתי להרגיע את כעסי.
"אני לא כועסת וויל,לפחות לא עכשיו,אבל גם עם היו לי עכשיו את הזיכרונות שלי אני לא יודעת ממש איך הייתי מתייחסת לזה,הייתי כועסת על שניכם אבל עליך במיוחד על זה שאתה עם החברה הכי טובה שלי,למרות זה שאני זאת שכאן עכשיו מבלי הזיכרונות חושבת שזה די הגיוני"אמרתי לו
"הגיוני?”שאל
"כן,אתם ביליתם כל כך הרבה זמן ביחד.
שניכם הייתם באבל עליי בגלל שחשבתם שמתתי,ולאט לאט התחלתם לגלות צדדים אחד בשני שלעולם לא ראיתם בגלל הזמן הרב שהייתם ביחד,והתאהבתם אחד בשני.
ואת זה לא אני ולא אתה היינו יכולים לשנות,אתה חשבת שאני מתתי והמשכת הלאה,וזה היה המעשה הנכון"אמרתי לו
"אני יודע,”אמר ספק אליי ספק לעצמו:”אבל מהרגע שהגעת אני מרגיש אלייך את כל הרגשות שהיו לי פעם,הרגשות שדחקתי במשך זמן כה רב.”
מבטו היה ממוקד על רגליו,מבלי לחשוב הנחתי את ידי על ידו והוא הרים את מבטו.
"זה בגלל שאהבת אותי ואף פעם לא הפסקת לאהוב אותי,ה"מוות" שלי היה בסימן שאלה גדול,השארתי אחריי כל כך הרבה דברים לא פתורים וזה אחד מהם,האהבה שלך אליי היא בגלל שלא נפרדנו כמו שצריך"
הוא לחץ את ידיי והרים אותה אל פניו,ועצם את עיניו, משום מה מחווה זו נראתה לי מוכרת.
הוא נשם נשימה רועדת אחת לפני שדיבר:”אבל אני לא רוצה להפסיק לאהוב אותך"
"אני יודעת" אמרתי לו והוצאתי את ידי מאחיזתו:”אבל אתה חייב למען הבריאות שלך אתה לא יכול לאהוב אותה ואותי ביחד,זה יגרום לך להיות חולה ואת זה לא אני ולא אתה רוצים על המצפון שלנו.”
הוא הנהן והסתכל עליי בעיניים עצובות.
"אז את לא כועסת עליי?”שאל שוב
קמתי ממקומי מולו ונפניתי ללכת חייכתי חיוך עצוב קטן וקל ואמרתי:”תשאל אותי שיחזור לי הזיכרון"והלכתי ממקומי משאירה אותו שם לבד.