האיש האפור

האיש האפור היה קם כל בוקר עוד לפני הזריחה. הוא היה לוקח כדור נגד כאב הראש. לפעמים אפילו שניים. הוא היה מסדר מעט את הבית. מנקה את האבק. קורא עיתון עם הקפה של הבוקר.
ואז הוא היה נוסע לעבודה. ושם הוא היה נשאר כמעט עד הערב. כי בעבודה הוא לא היה צריך לחשוב. כי שם היה לו קל יותר להעמיד פנים שכלום לא השתנה.
ואחרי העבודה האיש האפור היה נוסע לבית הקברות ומניח פרחים על מצבה אפורה כמותו. והוא לא היה נשאר הרבה זמן. רק אומר לילה טוב, לוסי. התגעגעתי. תחכי לי כי יום יבוא ואמצא את הדרך אליך.
ואז האיש האפור היה נוסע הביתה. ואוכל ארוחת ערב. ומתקלח. ומחליף בגדים לטרנינג אפור.
ואז הוא היה שותה כוס יין. ואז את מה שנשאר בבקבוק. וכשסיים היה הולך לחדר השינה כי שם לוסי היתה. היא חייכה אליו כשנכנס. ונשקה למצחו וליטפה את שערו כשהשעין ראש על ברכיה. והיא הייתה שואלת איך היה בעבודה. והוא היה מספר לה. והיא שאלה אם הוא התגעגע. והוא ענה שבכל יום מחדש.
ואז היא הייתה עונה שהיא מצטערת. ושהיא לא התכוונה ללכת ולהשאיר אותו לבד. והוא אמר שהוא מצטער. ושהוא רק רצה שהיא תיהיה מאושרת. והיא ענתה לו שעכשיו היא מאושרת. אז הוא בכה. והיא שתקה. כי הם ידעו שהיא מאושרת רק בלעדיו. אני מצטער. אמר שוב האיש האפור. כי הוא באמת הצטער. כי הוא אהב אותה כל כך.
אז הוא חיבק אותה והיא לחשה לו שהוא כל מה שהיא אי פעם רצתה. והוא היה נרדם חבוק בזרועותיה.
ואז הוא קם, עוד לפני הזריחה. ולוסי כבר לא היתה שם. אז הוא לקח כדור נגד כאב ראש. וניקה קצת. עד שהכדור התחיל להשפיע. ובזמן ששתה את הקפה הוא קרא בעיתון על עוד בעל שרצח את אישתו. האיש האפור ידע שזה לא אותו הדבר. כי הוא עשה זאת רק בשביל לוסי. כי הוא רצה שהיא תהיה מאושרת.