האישה המשונה

היא לא הייתה אישה חכמה
גם לא היה בה משהו מיוחד
היא הייתה אישה משונה למדי.
אך כמעט כמו כולם, גם היא הייתה זקוקה לאהבה.
וכדי לזכות באותה האהבה, הייתה עושה פעולות ומעשים משונים שאינם היו על תקן השפיות.
אנשים רבים התרחקו ממנה והיא נותרה לבדה. ובכן, כמעט.
לצדה עמדו אימה ואחותה שתמכו בה וניסו לעזור לה בכל.
ככל שהימים חלפו, מצבה של האם הדרדר והשתיים ידעו כי היא הולכת למות בקרוב. אותה האחות, המשונה מבין השתיים, זאת שרק רצתה אהבה, כלל לא הביעה עצב או צער. דבר שהשפיע מאוד על בריאותה של האם והביא עד לידי מותה.
והנה בהלוויתה של האם, פגשה האחות המשונה – בחור. בחור נורמלי לחלוטין, גבוה קומה, חייכן ותמים.
השניים דיברו בזמן הקצר וניצוצות נראו בעניהם.
האמינה האחות כי הוא המיועד ואהבה אותו בכל נפשה. אך אוי, דבר איום קרה! ההלוויה הסתיימה, והאחות נזכרה ששכחה לשאול לשמו! כיצד תפגוש אותו שוב? הרי איננה יודעת מי הוא.
בכתה היא ימים רבים ולא שכחה את אהובה. חשבה על דרכים רבות בהן יוכלו השניים להיפגש שוב ואז, עלה במוחה רעיון!
כשאחותה, באה כדי לנחם אותה, האחות המשונה הזדנבה מאחוריה ונעצה סכין בגבה.
האחות לא הבינה את הנעשה ובמשך מספר דקות פרפרה למוות כשמבקשת בקול חנוק להזעיק עזרה. אך אחותה, הביטה בה בחיוך זדוני עד נשימתה האחרונה וצחקה צחוק מרתיע.
"יש!" צעקה בקולי קולות.
"אם אותו הבחור היה בהלוויתה של אימי, הרי יהיה בהלוויתה של אחותי!"
כמו שנזכר בהתחלה –
היא לא הייתה אישה חכמה
גם לא היה בה משהו מיוחד
היא הייתה אישה משונה למדי.
וקריפית.