"האחר הוא אני"

אני מסתכלת על הקבוצות בכיתה, ומגחכת.
זה מצחיק אותי שאנשים מנסים להראות כמה שיותר דומים אחד לשני,
ושכשאנשים מנסים להיות שונים מין החברה – זה תמיד אותו סטייל. תמיד.
שמתם לב איך אנחנו כל כך מנסים להגדיר את עצמנו בחברה?
אפילו אני, ניסיתי למצוא את עצמי, איך אני מוגדרת על ידי החברה…
רק בזמן האחרון הבנתי שמרוב מאמצים להיות בהגדרה מסוימת-
איבדתי את עצמי.
איבדתי את הייחוד שלי.
איבדתי את האופי שלי.
שמתי מסכה -שלא ידעתי שהיא בכלל מסכה.
איבדתי הכל.
כולנו מנסים להגדיר את עצמנו לפי החברה.
אנחנו רוצים להיות אאוטסיידרים – אנחנו הולכים על פריקים וגוטים (ואני לא מכלילה יש כאלה שבאמת כאלה ולא כי הם רוצים להיות אאוטסיידרים).
אני רוצה להיות דמות פופלארית בחברה אז הם הולכים לצד הערסי והפרחי ובקיצור? הבהמי.
די כבר לתחפושות המגוחכות האלה.
זה דוחה כבר…
זה לא נעים.
אתם צריכים להבין שכולנו שונים.
כולנו אחרים.
ובקיצור?
לאמץ את המשפט הזה:
"האחר הוא אני"