האור שבאפלה

הלכתי באפלה, חפשתי אותך, אור.
'אור?' לחשתי כשדמעה זולגת לי על הלחי, מפחדת מהחושך. מפחדת לאן הוא יקח אותי.
אל תלך, מה ישמור עלי?
החושך? אני כול כך מפחדת ממנו!
חושך אפל, סתמי ומכוער.
"אל תעזוב אותי!" צעקתי בקול, שמעתי את אדי מתפשט ברחבי החושך.
"אני יודעת שאתה שומע אותי אור" צעקתי שוב, נופלת לרצפה, בוכה, מתפרקת, אני כול כך צריכה אותו עכשיו.
הוא נעלם, אבד לי לתמיד.

ואז, ואז ראיתי את האור באפלה.
רצתי אלייך, חיבקתי אותך, כול כך התגעגעתי אלייך.
עליתי לגן עדן- מסתבר שמתתי.