האוסף

את גופי מעטרת לה סידרה מרשימה של פצעים בצורות ובגדלים שונים בידיים, ברגליים ובפנים שאותם אני מקלף ופותח מידיי יום.
כמעט בכל פעם שאני מקלף ופותח פצע, אני שומר את הקליפה שלו ומניח אותה סמוך לפינה השמאלית העליונה של שולחן הכתיבה.

לפעמים, כאשר אני פותח פצעים בעודי מחוץ לבית, אני שומר את הקליפות שלהם בכיס של המכנס וכאשר אני חוזר הביתה, אני מרוקן את כיס המכנס הישר למקום הקבוע בפינת השולחן.
וכך, לאט לאט, נוספת לה עוד קליפה ועוד קליפה, פעם יותר גדולה ופעם יותר קטנה, אחת יותר כהה וקשיחה ואחרת יותר בהירה וגמישה ואז, כעבור חודש בערך, אני כבר יכול להבחין בבירור בתוצאה המעניינת: כאשר אני מביט בפינת השולחן, אני רואה אל מול עיניי ממש ערימה גדולה ומרשימה בצבע חום-אדמדם של קליפות שונות ומגוונות.

אגב, לפעמים כשאני רוצה לשמור על הערימה שקליפותיה לא יתפזרו לכל עבר, אני מעטר אותה ברצועות לבנבנות ודקות של עור יבש שאני תולש הישר מן התחתיות של בהונות הרגליים.