דשא או קוצים?

אני הולכת יחפה עם עיניים עצומות,
לא בטוחה אם זה שדה של דשא או קוצים,
ההתחלה מטעה כל כך,
יכול להיות
שזה החלק הקשה של הדשא, הפחות מטופח
ואחרי זה נגיע לדשא הרך, הנקי,
ויכול להיות
שזה החלק הרך של הקוצים,
החלק שעוד אפשר לדרוך בו,
להידקר רק מדי פעם,
אני לוחצת ומשחררת
והוא מתרחק ומתקרב
אני חשופה, כל הקלפים שלי על השולחן
וכולם אמת,
אני לא בטוחה איזה משחק הוא משחק,
יכול להיות שהקלפים שלו על השולחן,
אבל הוא משחק צ׳יט, ואולי לא.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
מה לעשות או איך להתנהג
יום אחד אני בהרגשה מדהימה, יום אחרי אני ברצפה
מדליק ומכבה אותי כמו מתג.
אולי ככה זה צריך להיות, אולי חלק מהלא נודע
יוצר את ההנאה,
ואולי הכל בולשיט.
החלק הכי גרוע זה שהתשובות באות רק בדיעבד,
ואז כבר אין לך מה לעשות עם זה.
את מתהלכת בידיעה אחת
כשבפועל קורה משהו אחר
כל מה שיש לך לעשות
זה ליפול אחורה בעיניים עצומות, לקוות שהוא באמת יהיה שם לתפוס אותך.
וכמו שהאשמת את כולם שהם רוצים לקרוא על הכל ׳שלי׳
פתאום גם את מרגישה את הצורך,
מתהפכת לך הבטן, ואת נושמת, כי זה הדבר היחיד שלא בגדר אופציה כרגע.