דרישת שלום

בכל יום האור מגיע בשלב כלשהו. בין אם זה בחמש בבוקר, בין אם זה בשש. זה יכול להיות גם בכל שעה אחרת, אבל האור תמיד מגיע. אבל מאז שהלכת, האור מפסיק להגיע אליי. השחר ממשיך להפציע, השמש ממשיכה לזרוח, אבל היא לא מאירה את הפינות החשוכות שהשארת אחרייך.
אני יודעת שאתה לא אשם במה שקרה לך. אני יודעת שאיפשהו במרומים אתה שולח אלינו סליחות, למרות שאף אחת לא מגיעה אלינו.
הדבר היחיד שאני רוצה, זה רק שתשוב אלינו ותהיה לצדי, תספר לי בדיחות שיעלו את מצב רוחי המצוברח, תלמד אותי איך להכין מבלון כלבלב חמוד. כמו שתמיד הבטחת שתעשה, אבל לא הספקת לעשות. אבל אני יודעת שלעולם לא תוכל למלא את הבטחתך.
מאז שהלכת הידרדרתי בהכול. אפילו בדברים שהייתי בהם הכי טובה, כמו באומנות או מדעים.
מאז שהלכת אני יותר לא צוחקת, אני יותר לא מחייכת. אני יודעת שהיית רוצה שאני אמשיך את חיי כרגיל, אבל אני פשוט לא מסוגלת.
בלילות דמותך מופיעה בחלומותיי, ואתה תמיד כל כך מלא חיים שם. עינייך הכחולות-אפורות נוצצות, שיערך הזהוב מוטל ברישול על מצחך. אבל אני אף פעם לא מסוגלת לשאת את המראה הזה, המראה השונה כל כך מהמציאות, שאני פשוט מתעוררת.
תמיד כשאתה היית, היה שמח בבית. אבל עכשיו, אחרי שהלכת, שקט כל כך אצלנו.
בבוקר אני לא רוצה לקום, בערב אני לא רוצה להירדם ולראות אותך שוב כמו שהיית פעם.
אני מבלה שעות בחדרך, מביטה בכל הדברים שהיו שלך ולא נוגעת בדבר. אבל בסופו של דבר, אני צריכה לקלוט שאתה לא כאן ולנסות לשכוח, למרות שזה קשה.

הדמעות מרטיבות את הדף, ומרטיבות גם את החול שמסביבי. אני מניחה את הדף מידי ונשכבת על החול הרך, בוהה בכוכבים שמעליי וחושבת עליו.
אני חושבת על מה שכתבתי, ויודעת שאיש מלבדי לא יקרא את המכתב הזה. אני יודעת גם שאני לא אוכל להמשיך ולסיים אותו, זה קשה לי מידי.
החלל שהוא השאיר אחריו כה גדול, שלעולם לא אצליח לשכוח אותו. לעולם לא אצליח לשכוח אותו, בדיוק כמו שהוא לעולם לא יוכל ללמד אותי איך ליצור כלב מהבלונים הארוכים האלו.
אני מתרוממת ומביטה בים שלפניי, ואז מתנתקת מהשקפתו הרגועה, וצועדת לכיוון בית הקברות. אני מתקרבת לקבר שלו, ומביטה בו. שטף חדש של דמעות זורם על פניי, ואני צונחת על הארץ ומוציאה ממני את כל העצב והתסכול של הזמן האחרון.
לאחר שאני נרגעת אני מביטה בקבר, ובליבי שולחת דרישת שלום לאח שלי, בתקווה שהיא איכשהו תגיע למעלה, אליו.
אני נשארת ליד הקבר שלו עד שקרני השמש הראשונות מופיעות ומאירות באור קלוש את קברו.