דמעות של מלאכים
אני לא אוהבת לבכות. הבכי הוא חולשה עבורי, דבר אשר איני חפצה בו.
אבל אני חלשה. אני כל הזמן בוכה.
בעצם, אני חושבת שאי אפשר לקרוא לזה בכי. אף פעם לא בכיתי ממש, עם דמעות אשר זולגות על פניי ומרטיבות את הכרית או את השמיכה. אבל בכל מקרה, אני כל הזמן בוכה.
אף אחד לא רואה את הדמעות האלו. אבל הן תמיד קיימות, כמעט ללא הפסקה. זולגות על פניי אך לעולם לא מרטיבות אותן.
או את הכרית. או את השמיכה.
גשם יורד. גשם הוא יפהפה, לא? אני אוהבת את הריח שלו, את הטפיפות הקצובות של הטיפות על החלון. הטיפות האלו.
כמו דמעות.
הכול תמיד כל כך קודר כשיורד גשם. חשוך, בדרך כלל. מעולם לא יצא לי לראות מישהו שמח בזמן שיורד גשם.
כן, אני יודעת שזה טיפשי. מובן שישנם אנשים אשר שמחים בזמן הגשם. גשם הוא רק מזג אוויר, תגובה של משהו מדעי מזורגג למשהו מדעי מזורגג אחר. אינו משפיע על דבר.
לא?
אתם יודעים, פעם אהבתי מלאכים. כשהייתי ילדה קטנה, תמימה. קורנת. כשאף פעם לא בכיתי. לא באמת.
באותם הזמנים, המלאכים היוו עבורי סימן לשלמות. אבל הם לא מושלמים. הם אף פעם לא היו. הם רק נראים כאלה. מן אשליה מחרידה, יפיפייה.
פעם רציתי כנפיים. כנפיים העשויות עשרות נוצות לבנות ויפות, בעלות פסים ארגמניים בקצותיהן. דמיינתי איך אני מקפצת בסלון ומציגה לראווה את הכנפיים היפיפיות האלו, הרכות האלו.
המושלמות האלו.
אני כבר לא אוהבת מלאכים. הם שקרנים, רמאים.
הגשם הוא לא דמעותיהם, כמו בכל האגדות הטיפשיות האלו. הם לא חלשים דיו כדי לבכות, אין להם מספיק רגשות על מנת להזדהות עם אותם האנשים שאין להם דרך להכיר. לא אכפת להם. הם אף פעם לא בוכים.
אין להם דמעות, למלאכים.
תגובות (7)
זה מדהים. זה כתוב מעולה והתיאורים שלך מדויקים ומהפנטים.
אחד הקטעים הטובים שקראתי.
אני גם רוצה כנפיים, גדולות ויפות ובצבע אפור-לבן…. *~*
בכל מקרה, כתיבה ממש יפה . התגעגעתי מאוד לקטעים שלך =]
אמרתי לך שאת צריכה להעלות את זה! (ולא, לא קראתי את זה לפני XD)
אהבתי את זה מאוד. יש לך כתיבה נורא ייחודית שאני מאוד מאוד אוהבת! אני שמחה שהעלית את זה :)
בס"ד וואו.. מרגש עד דמעות!! נראלי טיפה העלבת את המלאכים, אבל באמת שבן אדם שווה יותר ממלאך, לפחות בשביל אלוקים.. ממש ממש אהבתי!! ערב טוב ❤
משום מה… אני לא אהבתי. ואני טורחת לרשום את זה… כי אני מכבדת אותך. ממממ… אם זה באמת מעניין ולתועלת, זה הרגיש לי מאולץ. כמו… כמו מחשבות שאת לא בלב שלם עומדת מאחוריהן. מחשבות בלי הסבר שאת חושבת שיש בהם משהו עמוק ויפה. זה… לא שאני אומרת לך – מחשבותייך מכוערות ! חח זה פשוט שאני חושבת שלא משנה מה את כותבת, דרך ההצגה של זה, משנה. כמעט כאילו זה כל מה שמשנה. ואני הרגשתי כאילו את סתם ילדה נחמדה שכותבת לי את המחשבות שלה. בצאט. משהו שהיה אולי מאוד מאוד מעניין ומעשיר… בצאט. כי צאט זה אישי. אבל כשאני לא מכירה אותך, חוץ מלהשליך את זה על דברים ועל עצמי… חוץ מלהפעיל אולי את הדמיון של עצמי למצוא משהו שקורא לא צריך למצוא בעצמו כדי להתחבר לקטע טוב… לא היה לי הרבה מה להרגיש ולעשות
את צודקת, אלה לא המחשבות שלי. זה סתם רעיון שעלה לי (חשבתי שאין צורך לציין את זה, אופס).
אני דווקא די אוהבת את הצורה של ההצגה של הטקסט הזה. אבל מותר לך לא לאהוב את זה~ אשתדל בעתיד לא לעשות את זה בצורה של צ'אט. תודה על הביקורת:)
היי אמש.
אוליב הצליחה להסביר יפה מאוד את מה שהרגשתי, חוץ מדבר אחד, אני אהבתי את הקטע.
(למרות שהדבר שהכי מצחיק אותי זה לרוץ כולי רטובה בגשם, בעיני זאת חוויה אלוהית)