דמעות דם

"אל-" קולי נסדק,
ולא הייתי בטוחה מה להגיד.
"אל תעשה את, טוב?"
אמרתי, אך היה מאוחר מידי.
עיניו כבר האפילו,וראיתי את הרצח בעיניו.
"אתה מוכן לעשות לי טובה?"
שאלתי, ראשי מורכן אל הרצפה,
אך קולי מתגבר.
הדבר מפתיע אותו כול-כך שהוא נעצר.
"פשוט אל תעשה את זה" אמרתי לו,
כול-כך נמאס לי מה קטע זה,
נמאס לי שהוא מאבד שליטה, ואז אנחנו מתנהגים כאילו דבר לא קרה.
"אני מצטער" קולו שקט, ועיניו מופנות אליי.
"לא אכפת לי" אני אומרת והולכת, אך הוא תופס בידי,
ולא נותן לי ללכת.
"תסתכלי עליי" הוא אומר ובלית ברירה,
אני מרימה את פניי אליו.
מורד לחייו יורדות דמעות.
צבען אדום, כשל דם.
"את לא יכולה לעזוב אותי" הוא אומר, זאת כעובדה,
אך עיניו מתחננות שלא אלך, שאשאר.
"למה?" קולי שקט וחוטך את הדממה הרגעית.
"כי בלעדייך אמות"