דימיון מודרך

דמיין אש,
היא מתחילה בלהבה קטנה כחולה וחסרת מנוחה… לאט לאט היא מתפתחת, יוצרת לעצמה צבעי כתום צהוב יפיפיים. דמיין את הלהבות הקטנות מזנקות לאוויר, כילדים על מקפצה המנסים לאחוז את השמש בידיהם.
יפה, עכשיו נסה לחשוב על הלהבה הקטנה מזנקת מקצה האצבע שלך, תחוש אותה…
ההרגשה מענגת, כמו סביבון חלש שמסתובב על אפך. רק נחמד יותר, תחשוב שזו אהובתך המניחה את אצבעה על שפתייך.
יפה, אני רואה שהתקדמת, או שזה רק משום שהזכרתי את אהובתך?
בוא, נתרכז באש הקטנה שלנו…
אתה חש בפיצפוץ הקטן הזה, באנרגיה הנוצרת? תזרים חלק ממעצמך אל האש… תן לה ללבלב.
תחליק אותה במורד האגודל אל האצבע… הנה, טוב מאוד…
תרגיש את השלמות שבה, את חוסר הפחד ואי היציבות שלה.
לאט לאט… רואים את השמחה על פנייך, אל תפתח את העיינים עדיין. היופי עוד לפנינו, תזרים עוד טיפה כוח ללהבה, דמיין את חומה מלטף את פנייך, איך הקור מסתלק בעדינות ממך.
תראה במוחך את החום מעיף את שערותיך אחורה.
יפה, יפה מאוד.
קח את הלהבה היפיפיה שלך, ותעריך אותה לנר, תן לה ללחכך את התיקרה.
כווץ אותה! הפוך אותה לנקודה אחת, ללב פועם של עוצמה.
תחשוק שיניים, כן… תרגיש את קצב הפעימות שלה, כמו סכין הטלה שרוטט במטרתו.
הלהבה מרחפת, כל הכבוד…
צור לך שמש קטנה, הנח לך להתמודד עם הכעסים שבך, תזין אותה ברגשות השינאה והכאב.
אל תיתן לה את כולם, הדברים האלה מאפיינים אותך.
תעצור, תעצור!
פקח את עיינך, נגב את הזיעה.
תן למחשבה שלך לשוטט על החדר, תרגיש את סיבי העץ.
תנשום עמוק ושחרר… תתמקד בדומם הפוך אחד איתו, רגלייך ניטעות בקרקע ומתפרסות על פני החדר. תרגיש את עייניך נעצמות, הרגש שלם עם עצמך.