דיכאון של קיץ
עוד בוקר. מי יודע של איזה יום. אני כבר מזמן איבדתי ספירה.
אני מתעוררת באחת עשרה, פותחת את הטלוויזיה, עוברת שוב ושוב על אותם תכנים משעממים בויאודי. נתנו לנו כל כך הרבה אפשרויות, ועדיין אין שום דבר לראות. נפלא.
מסתכלת בשעון, ומסתבר שכבר אחת בצהריים. כבר מזמן ויתרתי על להבין איך הזמן עובר מהר כל כך. ארוחת צהריים, ירידה עם הכלב וחזרה לאותו מעגל נוראי של טלוויזיה-אייפון-אייפד. אני בטוחה שאם לא היה לי את הכלב שלי, שמוציא אותי בכוח מהבית, כבר מזמן הייתי נראית כמו גרמלין חיוור עם עיניים אדומות מרוב בהייה במסכים ושריפת תאים במוח.
אמור להיות לי יום הולדת עוד מעט, לא? אבל מי זוכר מה התאריך לעזאזל. בזמן האחרון אני מתחילה להרגיש כמו תינוק. ישנה אוכלת ובוכה שאין לי חיים. וואו, כמה פעמים סיפרתי את הבדיחה הנוראית הזאת.
אני חושבת שזו לא רק אני. לא רק אני מוצאת את עצמי חושבת על הלימודים. כמובן, לא במובן של לימודים, אלא יותר במובן של מסגרת כזאת שמכריחה אותי לקום בבוקר ולצאת ולעשות. כבר מזמן עברתי את גיל הקייטנות. או שלא כל כך מזמן. מי זוכר.
אני לא היחידה נכון? כולנו חושבים מדי פעם על החברים האלה שתמיד נחמד לראות בבוקר בבית ספר, ואפילו על הילדים האלה שמסתובבים עם כל התחתונים בחוץ, כאילו זה מגניב.
שימו חגורה, ילדים.
תגובות (6)
לא רק אצלך ;)
מניסיון שלי, תבני לעצמך מסגרת , תתכנני לך את היום ותפני זמן לדברים חדשים, לתחביבים שלך והכול יהיה בסדר. זה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע .
תחילת חופש תקבעי לעצמך מסגרת.
למשל לעשות באופן קבוע שעון מעורר ל10.
חחשוב כל תחילת חופש על רשימה של דברים שאת רוצה לעשות (לטייל, למצוא עבודה, להתנדב..( ותשתדלי לעשות כמה שיותר דברים..
יש לך עוד יותר מחצי חופש :) בהצלחה!
#אני
כאילו, גם יוצאים עם חברים והכל אבל לאן כבר אפשר לצאת? נמאס מקניונים.
הגעתי למצב שאני באמת עושה את העבודת קיץ במתמטיקה
כנ"ל.
האמת? אני מתגעגעת לכמה מהחברים שלי שאני רואה רק בבית הספר. חלק מהחברים הכי טובים שלי בכלל לא יצא לי לראות אותם כל החופש, כי הם בחו"ל -_-
הכי טוב זה לנסות לצאת ולהיות עם חברים, לקבוע ולעשות כיף. אבל לפעמים הכי טוב זה לנוח בבית XP
תודה על כל העצות הטובות! ועל כל תגובה של השתתפות בהרגשה המעצבנת הזאת:)