דוד

עמדנו בתור ארוך על המדרכה וחיכינו. לפנינו, במרחק, הכיכר המרכזית של העיר. בשוליה שורת בתי קפה מלאים עד אפס מקום ומלצרים מתרוצצים בין השולחנות עם מגשים מלאים בכל טוב. ברחבה המון אנשים לבושים בבגדי חג ומטיילים ללא סדר בכל הכוונים. שוחחנו עם שכנים בתור וגם שמענו מסביב בליל של שפות. מדי פעם התקדמנו עם כולם כמה מטרים ועצרנו. עוד קבוצה נכנסה פנימה. אמרו לנו שמחכים בערך בין שעתיים לשעתיים וחצי, אבל אם מצטרפים לסיור מודרך, בתשלום, אפשר להיכנס מיד. העדפנו להמשיך ולחכות. עמדנו, הלכנו מספר צעדים ושוב עמדנו, כמה פעמים. בסוף הגענו לפתח המוזיאון ובפעם הבאה הגיע תורנו ונכנסנו פנימה.
הלכתי והגעתי לקצה מסדרון ארוך וחשוך למחצה אשר בקצהו האחר נראה פסל דוד. בתקרה, מעל הפסל, חלון שמש גדול, והאור מאיר אותו באור יקרות. משני הצדדים של המסדרון, לכל אורכו, פסלים בגודל אדם של דמויות מיתולוגיות. פסעתי לאט, בחרדת קודש, והתקרבתי אל הפסל שנגלה כולו לפני והלך וגדל מול עיני.
ממול באה צעירה יפה, בעלת מחשוף נדיב, ולרגע הסתירה את הפסל. ואז חשבתי, עם כל הכבוד לאנג'לו, יש פסל גדול ממנו.

עוד סיפורים: https://www.tale.co.il/author/urila/

כפתורים
סיפורים מאת אורילה
הוצאת אופיר ביכורים:
https://www.ofir.org.il/product/כפתורים