דודה…

"אני אהיה דודה!" צרחתי ברחבי הבית "אני אהיה דודה!" צעקתי בעוד דמעות אושר החלו לזלוג במורד לחיי. אמי חיבקה אותי וחייכה אלי.
"במאי אני אהיה דודה!" צעקתי, אמי השתיקה אותי "אבא עוד מעט צריך לחזור, הוא לא יודע שאת יודעת." אמרה, נכנסתי אל חדרי בעוד דמעות של אושר זולגות מעיניי.
יום שבת הגיע, אחותי לירז ואחי אייל הגיעו לביקור.
לירז ישבה על הספה של השניים. הרמתי את רגליה והתיישבתי תחתם.
"כשיהיו לך ילדים…" לירז החלה לומר, אייל חשב שחוץ מהורינו אף אחד לא ידע על ההיריון. "אתה יודע כבר איך תקרא להם?" שאלה.
"לבת אנה, על שם אמא של פאני." הוא ענה "תקראו לה ביאנה." אמרתי בציניות ואחותי לירז פרצה בצחוק.
מוצאי שבת הגיע ואיתו עזבו לירז ואייל את ביתנו למרכז הארץ.
תחילת השבוע הגיע, ואני באושר גדול נזהרת לא לספר לחברתי הטובה זוהר על ההיריון של גיסתי.
"איילה!" אמי צעקה לי מהסלון "מה?" שאלתי יוצאת מהחדר שלי בחוסר עניין, התיישבתי תחת רגליה והבטתי בה.
"ההיריון," אמי החלה לומר "מה איתו?" שאלתי בחיוך. "פאני עושה הפלה שבוע הבא."
הוסיפה בשקט "מה?!" צרחתי "למה?!" הוספתי בצעקה, עיניי נמלאו בדמעות.
"הלב של התינוק לא פועם." אמי אמרה בשקט, הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניי.
נכנסתי אל חדרי וסגרתי אחרי את הדלת. התיישבתי על המיטה שלי, לקחתי את אחת הכריות וחיבקתי אותה בחוזקה בעוד דמעותיי מרטיבות אותה.
יום ההפלה הגיע, נסענו אל אחותי הגדולה נויה. מצב רוחי היה ירוד, אמרתי שלום לגיסי ונכנסתי אל המטבח לנשוק לאחותי על הלחי. הוצאתי מהמקרר בקבוק מים ולגמתי ממנו החזרתי אותו אל המקום ויצאתי אל החצר. התיישבתי על אחד הכיסאות עם הגב מופנה אל הבית. דמעות החלו לפרוץ מעייני.
"מה יש לה?" נויה שאלה את אמנו, אמי סיפרה לה על ההיריון וההפלה.
נויה חייגה את המספר של אחי במהירות וניגשה אל חדרה.
אמי יצאה אל החצר והתיישבה בכיסא לידי "שש… די." אמרה וניגבה את דמעותיי. "אל תדאגי," לחשה "אני מבטיחה לך שיהיו לך מלא אחיינים." הוסיפה בחיוך וקירבה אותי אליה. היא עטפה אותי בידיה וחיבקה אותי בחום.

אולי הקטע קצת מבלבל…
אבל אני מקווה שאהבתם אותו בכל זאת… ♥