דבר הרך יותר מאבן

הוא ידע שהיא שם, ממש מאחוריו.
הוא לא ראה אותה, או שמע את צעדיה, הוא פשוט ידע שהיא שם.
אולי בגלל הריח.
אותו שילוב של סיגריות ואביב.
וכרגיל הוא תהה אם זה בושם מיוחד או משהו בסגנון,
בגלל שהוא מעולם לא ראה אותה מעשנת.
"לא השפלת את עצמך מספיק ליום אחד?" שאל וקולו קשה ואדיש.
לעולם אסור לו להראות שאכפת לו ממנה, רק כך היא תוכל להתקדם.
בדיוק כפי שהוא וקודמיו, התחנכו וגדלו.
רק אהבה קשה, שום דבר הרך יותר מאבן.
"אני לא השפלתי את עצמי"אמרה ולקחה נשימה
"אתה עשית זאת, אתה השפלת אותי"הוסיפה, ודחקה אצבע מאשימה אל גבי.
"את צריכה לדעת שאויב לא יהסס, אפילו לא לרגע, ויעשה הכול בכדי לערער אותך"
הוא אמר, קולו אינו מסגיר דבר.
"רצית עוד משהו?" שאל, כאשר השתיקה נהייתה רועמת.
"כן, רציתי להגיד שאני אעשה את זה" היא אמרה, קולה שקט.
"אני אעשה את זה, אם זה מה שיגרום לך לקחת אותי ברצינות"
היא הוסיפה, ועיניה חפרו בעיניו.
הוא לא האמין.
נכון, הוא צחק עליה שהיא פחדנית בגלל שהיא לא עושה את זה,
אבל הוא לא באמת רצה שהיא תעשה את זה.
איש לא יצא משם בחיים חוץ ממעטים, הוא ביניהם.
היא הייתה טובה, אך לא מספיק בשביל לשרוד שם.
זה לא משהו שהוא היה רוצה להודות בכך, אבל היא תהיה חסרה לו,
והוא ישב כמו אימא מודאגת עד שיתגלה מה עלה בגורלה.
הוא היה רוצה להיות כמו קודמיו, להיות כמו אבא גאה,
המסתכל איך ילדיו הולכים בעקבותיו, אך הוא לא יכול להיות כזה.
"את לא יכולה לעשות משהו רק בגלל שאת חושבת שזה משהוא
שאת אמורה לעשות, את צריכה לעשות את זה בגלל שזה מה שאת רוצה,
ואם זה לא כך, אז עדיף שלא תעשי את זה בכלל"