דבר גרוע יותר

"את יכולה להיות רגועה," הוא אומר כאשר הוא מבין לאין מבטי נודד."הן לא מדברות עלייך." הוא הוסיף וחטף את המצית מידי, הרי ברור ששלו לא עובד, אם לומר את האמת, אני אפילו לא יודעת למה הוא טורח להסתובב עם מצית אם הוא גם ככה תמיד לוקח את שלי.
"צודק," אני אומרת בשקט, ואז מרימה את פניי בחיוך אליו."הן בטח מדברות עלייך." אני יודעת שהוא שונא כאשר אני עושה את זה, כאשר אני מתגרה בו, אבל אני פשוט לא יכולה להימנע מזה.
אני מניחה שזו הדרך שלי להתמודד עם הידיעה שהוא יכול לעזוב אותי בכל רגע, ופשוט למצוא חברים אחרים, הוא היה יפה ומצחיק, אני מניחה שהוא די קודר לפעמים, אבל לא יותר מידי, אין ממש סיבה שמצדיקה את העובדה שהוא העדיף לבלות עם מנודה כמוני.
"אין סיבה שהן ידברו על איש מאיתנו." הוא אומר, וקולט שנייה מאוחר מידי, שאולי היה עדיף לו לא לומר זאת.
אני יודעת אין סיבה שהן ידברו עליי, אני יודעת שהמעמד החברתי שלי לא דורש שאיש יכיר בי כאדם, אבל היה נחמד לדעת לפחות שהן ידעו מי אני.
"הלוואי שהן היו מדברות עליי." אני אומרת וקולי כל-כך שקט, שלרגע אני לא בטוחה אם הוא שמע אותי בכלל, אך עיניו החדות כנץ ואוזניו לא מפספסות דבר.
"למה את רוצה שהן ידברו עלייך?" הוא שואל, מנסה למצוא היגיון בשטויות שאני אומרת, אני יודעת שהוא לא צריך את זה, הוא יודע בדיוק מי הוא והוא לא צריך אף אחד שיכיר בכך, הוא בטוח במי שהוא ואיש לא ישנה את זה, אבל אני, ובכן, אני אבודה, וזה ברור לכל, כל-כך ברור שאפילו לא צריכים לציין את זה, ניתן להבחין בזה ברגע שרואים אותי, אני מניחה שזה כתוב לי על המצח או משהו.
"אני רוצה שהן ידברו עליי בגלל שהדבר היחיד שיותר גרוע מהעובדה שמרכלים עלייך," אני אומרת ועוצרת רק לרגע, רק בשביל לקחת שאיפה מהסיגרייה."היא העובדה שהם אפילו לא יודעים מי אתה."
"זה לא חשוב מה האנשים האלו חושבים עלייך," הוא נאנח ומנסה להביט בעיני, אך אני עושה הכול בשביל לא לפגוש במבטו."הדבר היחיד שחשוב זה מה שהחברים שלך חושבים עלייך." הוא אומר ואני רוצה לפרוץ בבכי או בצחוק היסטרי, אני לא כל-כך בטוחה איזה מהם עדיף, כנראה שאף אחד מהם, אין לי חברים, יש לי חבר, ביחיד, והייתי אומרת לו את זה, אם לא הייתי יודעת שאני אשמע פתטית להחריד.
"ומה אתה באמת חושב עליי?" אני ממלמלת בסופו של דבר, וגם אז רק בגלל שלא יכולתי לסבול יותר את מבטו עליי.
"אני חושב שאת מדהימה," הוא אומר ומחייך אליי."לעזאזל, אני חושב שאת מושלמת," הוא אומר ואני חייבת להודות שחיוכו מדבק."אבל זה לא מה שחשוב," הוא אומר וחיוכו הופך למסתורי."מה שחשוב זה מה שאני יודע." הוא אומר, וצוחק כאשר הבעה מופתעת תופסת את מקומה על פניי.
"ומה אתה יודע?" אני שואלת בחשד מסיום, החיוך הזה שלו, המסתורי בצורה שובת לב תמיד הכניס אותי למגננה מסויימת, אני לא בטוחה למה, אבל כך זה פשוט היה.
"אני יודע שאת קיימת."