דברים הם לא כמו שנראים.

הקטע הזה שחולמים חלום בלהות ומגלים כי הוא התגשם.
הרגע הזה שהוא בלילה, בחושך ולבד, הוא שומע רעשים מקפיאי דם.
צרחות הוא שומע, איומים, זכוכית נשברת.
של שביכולתו לעשות זה לשנן בליבו מילים מרגיעות. " הם תכף ילכו. לא לזוז בשביל לשרוד."
לבסוף, הוא נירדם.

לתמיד.

השאלה הזאת שילדים קטנים וסקרנים שואלים. " אמא, יש חיים אחרי המוות?"
האם מסתכלת בעיניהם הגדולות ומלאות התקווה בעודה עונה בחיוב כדי לשמח אותם.
את האמת רק המתים יודעים. הם יודעים מה שאחרים מעולם לא הבינו. הם יודעים את מה שרק מי שחווה את המוות יודע.

הרגע הזה שהם צפים במים,
הם צפים…

וצפים….

וצפים…

הם מרגישים את כל גופם עולה בלהבות אבל הם לא בוכים.
חיות טרף גדולות נועצות בהם את מלטעויותיהם הגדולות והם לא זזים.
הם מתים.
הם לנצח יצופו במים השקטים בלי לזוז, בלי לבכות, בלי מטרה.

היום הזה שמגלים שכל עולם היה שקר.
אמא ואבא לא באמת מאוהבים לנצח.
המפלצת שבאגם אמתית. היא רעבה וערה.
זיכרונות ילדות נהרסים בשנייה. הכל נבנה על שקר.
פיית השיניים שעליה שמעתי רבות מעולם לא באה לבקר אותי מפני שאבא שכח להחביא לי מתנה.
הכל עטוף יפה בשקרים.
שקרים שיפרצו לבסוף כמו הר געש מתפרץ.

השנייה הזאת שמבינים שדברים הם לא כמו שחושבים.
הכל שקרים.
תמיד מחביאים את האמת בשקר לבן.
עוד שקר לבן
ועוד שקר לבן
ועוד אחד
לאט לאט השקר משחיר.
הוא גדל וגדל עד שהוא מתגלה.

א.א