דבק על סדקים

אני מבינה.
נמאסתי גם עלייך.
וזה בסדר, התרגלתי.
התרגלתי שאנשים מוותרים עלי בכזאת קלות.
אני אמרתי לך שזה יקרה גם לך.
אבל אני לא יכולה לשקר ולומר שזה לא כאב.
אבל אני אהיה בסדר.. נכון?
כאילו, יהיו עוד אנשים שיאהבו אותי… לפחות נראה לי.
מה אתה חושב, יהיו כאלה?
אבל כאלה *שבאמת* יאהבו אותי, ולא רק יאמרו.
כי אתה אמרת… אבל הנה, גם אתה לא פה עכשיו.
ובאמת שאני לא מאשימה אותך, תסתכל עלי, על הגוף האנושי הבריא מצלקות.
אך אתה אף פעם לא תצליח לראות את הנפש הסדוקה מבפנים, זאת, שממש עכשיו מתפרקת לחלקים שכבר בלתי יהה אפשרי להדביק מחדש.