גשר בשלג

זו היא שוב, אותה הנערה שמגיעה לשם בכל יום, אל אותו גשר מכוסה בשלג ומתחתיו האגם הקפוא. היא מכוסה בגלימתה האדומה, שערה הזהוב מתנופף ברוח בין הערביים הקרירה ועיניה הירוקות נוצצות באור הכוכבים. הנערה מזמזמת לעצמה מנגינות שקטות ועצובות, כל החיות שמסביב, הסנאים, הציפורים ואפילו האיילים מתאספים סביבה ומאזינים לשירתה העגומה.
הנערה נשענת על מעקה הגשר ומביטה על השמיים, מזילה דמעות, מקשיבה לציוץ הציפורים ומחכה לו, כל יום היא מחכה לו, לאותו נער שראתה על אותו הגשר מכוסה בשלג ומתחתיו האגם הקפוא.