גשם

כשאני קם, השעה מוקדמת, השמש עומדת לזרוח.
אני קם והולך אל חדר האמבטיה, כשאני מסתכל על דמותי במראה, האני האחר מחזיר לעצמי מבט עייף מהמראה.
אני מבריש את השיער שלי לאחור, ונאנח.
כאני יוצא מהחדר ומסתכל על החלון, כל מה שאני רואה הוא אפור, עיר אפורה, רחובות אפורים, בניינים אפורים וגשם אפור.
הכל איטי יותר, ארוך יותר.
מזג האוויר משקף את מצבי, ומשום מה זה מצחיק אותי, אני מצחקק בשקט כמו בחור משוגע, ומזמזם לעצמי מנגינה שאני לא נזכר בשמה.
אחי הקטן שכבר התעורר לא מפסיק לדבר, וזה מזכיר לי את הזמן שגם אני הייתי שמח.
אני יורד במדרגות הקפואות, לעבר הרחוב הראשי.
היה גשום כל לילה בחודש האחרון אז למה אני מופתע כל פעם מחדש?
הטלפון שלי רוטט ואני מקבל הודעה מחבר שלי-
"איך אתה מרגיש?"
ההודעה מבלבלת את רגשותיי, וכשאני פוסע מעבר לכניסת הבניין אני שואף את ריח הגשם, שמשום מה מרגיע אותי.
אני תוהה אם הגשם יורד בשבילי…
הנעליים שלי מתלכלכות, בעוד שהגשם מתחזק.
עד שאני פותח את המטרייה, אני כבר רטוב עד שד עצמותיי.
הגשם מפסיק לזמן מה, והשלוליות משתקפות על המדרכה.
אני מסתכל שוב על השתקפותי, הפעם בשלוליות, ונאנח שוב.
אפילו כשהגשם נעצר, אפילו כשהעננים התפזרו, אני עומד שם, כרגיל, בלי לומר דבר, מסתכל על הרחוב.
ואני תוהה האם הכל יהיה יותר טוב?
או שהגשם ימשיך לרדת?