גשם
גשם יורד כבר במשך יומיים הרציפות,בחוץ הכל קר ורטוב ,ואני שוב מרגישה את הבדידות מתגנבת לה לתוך הלב שלי ,כמו הקור שחודר לאיטו לתוך העצמות שלי ומרעיד אותי.
בודדה כתמיד אני יושבת בתחנה האוטובוס ומחכה לקו שיקח אותי הבייתה.אני שוב מציצה בטלפון שלי כדי לגלות כמה זמן אצתרך לחכות,ובאותו זמן זוג עובר לידי מתחת למטריה אחת ,שניהם מנסים להשאיר יבש זה את האחר ,זה מצחיק כי שניהם כבר רטובים .
הם מזכירים לי משיהו שאני קראתי לפני זמן רב, בגשם אפשר לראות את האהבה של אדם ועד כמה אתה חשוב לו לפי הצורה שהוא מחזיק את המטריה .
כשהוא מחזיק את המטריה אם האדם שאיתו נרטב זה אומר שהאדם הזה לא מספיק את מי שלצידו. כשהוא מחזיק את המטריה ולא אכפת לו להיספג בגשם ,זה מראה את האכפתיות והדאגה שיש לו כלפי השני.
כשקראתי את זה אני זוכרת שדמיינתי שאם אצא עם מישהו זה יכול להיות המבחןלאהבה שלו אליי, כשאני חושבת על זה עכשיו אני מבינה עד ילדותית הייתי.
אני שוב מסתכלת בשעון וכתוב שנשאר עוד 11 דקות עד שהאוטובוס יגיע,באנחה אני מוציאה את האוזניות שלי ,מחברת אותם לטלפון ומפעילה את הפלייליסט שלי, שקועה במוזיקה המנחמת שלי עוברות לכן ה11 הדקות האלה.
כשהאוטובוס מתקרב לתחנה נעמדת והוא עוצר לידי,הדלתות נפתחות אני נכנסת ,מעבירה את הרב-קו והולכת לשבת במושבים האחוריים .
האוטובוס כמעט ריק למעט שתי זקנות עם עגלות שמפטפטות להן ובחור שיושב כמה מושבים מלפניי.
אני נאנחת לי בשקט ,משעינה את הראש על החלון וצופה על מה שקורה שם בחוץ מחוץ לאוטובוס ,וככה עובר עוד יום .
תגובות (4)
springday אני לא יודע אם לברך אותך בברכת ברוכה הבאה. אני רואה שאת כבר כמה זמן באתר, ומצד שני זה הסיפור הראשון שהעלית.
שיהיה בשעה טובה לפחות.
אני חיבבתי את הסיפור, הרעיון מסקרן, והייתי שמח לגלות מה קורה בהמשך.
מבחינת הביצוע יש לי מספר הערות:
1. "במשך יומיים הרציפות" – קודם כל "ברציפות" אני לא בטוח לגבי ה"במשך" או "במשך יומיים" או "יורד יומיים ברציפות" או "הגשם נמשך כבר יומיים ברציפות" משהו בפעמיים "ב.. ב.." לא עובד.
2."בחוץ הכל קר ורטוב" – בחוץ קר והכל רטוב. זה לא מהותי, יש משהו בדיבור שיכול לעבוד באופן שכתבת.
3. "אני שוב מציצה" – אני מציצה שוב. אני יודע שזה נשמע דבילי, אבל נראה לי מתאים שאם כמה משפטים לפני היית רושמת "אני מציצה בטלפון" אז היה מתאים לכתוב "אני שוב מציצה". בגלל שאין לקורא את המידע, הרגשתי שהפעולה צריכה להיות ממוקמת קודם.
4. "כמה זמן אצתרך לחכות" – קודם כל "אצטרך" לגבי המילה "זמן" את משתמשת בה שוב, משפט אח"כ. אני תמיד מרגיש אי-נוחות לפגוש את אותה מילה בהקשר שונה. היה עדיף לכתוב "כמה עוד אצטרך לחכות" וככה תוכלי לפנות את המילה זמן. או כל פתרון אחר שתחשבי.
5. "כדי לגלות … לחכות,ובאותו זמן זוג עובר לידי…" – הייתי שוקל לפצל לשני משפטים ואולי לשנות קצת את הסדר.
"כדי לגלות … לחכות[.] באותו זמן [עוברים לידי] זוג…"
6. "משיהו שאני קראתי" – "משהו שקראתי" נסי לחסוך קצת במילה אני איפה שפחות צריך.
יש לי עוד כל מיני הערות לתיקונים קטנים כאלה. אם תרצי אשמח להוסיף. אם לא זה גם בסדר.
כל ההערות ניתנות באהבה ובמטרה לעזור ולשפר את הכתיבה ולא על מנת לתסכל. אני מקווה שהן גם יתקבלו כך.
המון בהצלחה ותמשיכי לכתוב.
תודה
הקטע היה מאוד יפה! היו כמה שגיאות קטנות, אבל זו תחילתו של כל כותב לדעתי.
בבקשה תמשיכי לכתוב!3>
היי, ממש אהבתי את הסיפור עצמו.
מעבר לזה יש לי כמה הערות שנוגעות לכתיבה:
1. אין סימני פיסוק במקומות הנכונים.
2. יש לעיתים שגיאות כתיב.
3. אהבתי את השימוש במשלב לשוני נמוך יחסית, אך לעיתים הוא נמוך מידי, למשל ב- "שניהם מנסים להשאיר יבש זה את האחר". הייתי כותב במקום זה, "שניהם מנסים לא להרטיב אחד את השני."
4. במשפט שאומר על מה שקראת לגבי המשמעות של איך אדם מחזיק את המטרייה, הייתי משנה את כל הנוסח כי הוא לא היה לי ברור מספיק.
ממש אהבתי את הסוף.
וגם אהבתי שהסיפור כביכול מתאר יום בנאלי, אך התחושה שנותרת ממנו היא הרבה מעבר לזה.
תמשיכי לכתוב, בהצלחה!