גשם של תקווה, שלוליות של כאב

גשם של תקווה, שלוליות של כאב.
טיפה נופלת על הקרקפת,
נוטפת אט אט לפנים.
משאירה סימנים שנראים מיוזעים.
על הרצפה שלוליות, שלוליות של כאב,
שלוליות של עצבות.
כאלה שאוטו עובר מעליהם, ומשפריצות על אדם חסר מזל.
אני בביתי, מחכה לגשם, שיזדהה עם הדמעות שלי.
נראה כאלו אפשר לעשות נהר,
ואני שותה את הקפה, כזה שמזכיר לך שלא הולכים היום לישון.
המצעים הרטובים על המיטה, נדמה כאלו כתוב עליהם "אובדן" ללא דיו, וללא צבע.
ובראש עובר הכל, כל הסיפור מההתחלה עד לנקודה הזו שאתה נזכר שזה לא נגמר, שאין לזה סוף,
נדמה כאלו לסיפור אין סוף, לסיפור אין ספור עמודים,
ואתה מאבד את מספר העמוד בשלב כזה או אחר.
אתה מרגיש כל כך לבד, והמוזיקה כבר לא מהווה מקלט.
יש לך מוזיקה בראש, וזה לא בסדר.
בראש יש את המנגינה, של השקט של החדר.