גשם יורד על קבר חשוף(אשמח עם תכנסו:)

גשם יורד על קבר חשוף:

הכאב שאני מרגישה בכל פעם שאני מביטה בקבר, הקבר שנמצא מאחורי הבית הישן והמתפרק.
כל הזיכרונות מציפים אותי כמו אוקיינוס שחור.
אני יכולה לראות את הפנים שלה בברור, את האור שלהם, את העניים המאירות והשיער שיפה שמתנפנף ברוח. כולם אמרו שאנחנו דומות, שאני דומה לה. אני מעולם לא ראיתי את זה.
עכשיו אני פה, הדמעות לא מרפות מעיניי שאני חושבת על הלילה ההוא, הטיפש הזה, אבא שלי… הוא הרג אותה, הוא השפיל אותה, מחץ את הנפש העדינה שלה.
אני יודעת שהיא סלחה לו, היא מעלם לא נהגה לנטור טינה. היא פשוט הייתה אדם טוב…
היא בטח גם סלחה לי, סלחה על זה שלא עשיתי שום דבר…
הגשם יורד, שוטף איתו את הבושה.
אני כך כך מתביישת, מתביישת בעצמי, מתביישת בו, אפילו מתביישת בה על כך שלא קמה ועשתה מעשה…
לא בטח לא חשבה שהעניינים ירחיקו לכת כל כך, היא הייתה תמימה.
נשמה טובה ואבודה.
בזכותה אני כאן, בזכות אמא שלי….