גופה לבנה

הרוח נשבה והעיפה את העלים היבשים, שנפלו מהעץ הזקן. עם מבט עצוב, דמעות שזורמות כמו נהר והלבוש השחור, הלכו בני המשפחה אחרי הארון השחור. שבתוכו שוכבת הנערה עם השיער הבהיר שהיה זוהר כמו זהב. צבע גופה היה לבן מצמרר, השפתיים האדומות החליפו את צבעם לצבע הכחול החיוור.
היא הייתה נראית קרה וקפואה, שגרמה צמרמורת לגופו של הנער שהביט בה.
הוא הרגיש שהדמעות נעצרות בתוך גרונו, הוא התקרב באיטיות אל הארון, והביט על פרצופה הקטן והיפה.
הוא ליטף את השערה החלק והרגיש גל קור עולה בגופו. דמעה חמה התחילה לנצנץ בעיניו הכחולות, שפתיו רעדו והתקפלו. הוא עצם את עיניו וחזר אחורה שהוא מסתיר את עיניו עם הדמעות.
הבחור המבוגר התקדם אליו והחזיק בכתף של הנער בעדינות, שהוא מוריד את ראשו. הוא התקדם אל הארון, והביט בה מבט אחרון וסגר באיטיות את הארון, שאותו לא יפתחו עוד לעולם.
בכי מר חזק, שטף את לחייה של האמא עד לסנטר, וגרם לה לנשום נשימות כבדות כואבות.
האבא חיבק אותה צמוד לחזהו שהוא רועד, ומנסה להרגיע אותה. הדמעות שברו אותו וגרמו לו להוריד את ראשו ולהתפרץ מבכי. בחורים עם חליפות שחורות החזיקו בארון והוציאו אותה החוצה, אל האוויר הקר.
השמיים היו אפורים ועננים התחילו להופיע. האנשים צעדו אחרי צעדם של הבחורים, שהם מחזקים ידיים ומנגבים את הדמעות היבשות. בור עמוק פתוח באמצע האדמה נישאר, שלידו עומד האיש הבודד שבידו מעדר. הוא הביט בארון השחור שמתקרב, מבטו היה מדוכא ושבור. הוא צעד אחורה והוריד את ראשו כשהם הניחו את הארון השחור ליד הבור העמוק. דמעה זלגה מעיניו של של האיש כשהביט בה.
הבחור עם החליפה השחורה הרים עם כולם את הארון, והכניס אותה לתוך הבור העמוק.
בכי מר נשמע מאחור, שגרמה סדק ללב. הם צעדו אחורה והביטו בה בפעם האחרונה.
הוא התקדם אל הבור וזרק על הארון את החול הלח, שהתחיל לכסות את כולו.
טיפות גשם התחיל לרדת מהשמיים האפורים, והתחיל להרטיב את הארון השחור.
צעד אחורה הלך האיש. הנער עם הפרח האדום שהביט, התקדם שפרצופו רטוב בדמעות ומטיפות הגשם הקטנות. הוא הניח את הפרח על האדמה שהוא מביט בה דקה ארוכה.
אחריו כולם חוזרים לאחורה ומשאירים אותו לבד, מביט בה פעם אחרונה.
בליבו הוא מצטער על המעשה שעשה, דמעה זלגה והוא חזר לאחור.
הארון השחור מכוסה באדמה עם הפרח האדום נישאר שם לבד, תמיד.
לעולם לא אראה אותה שוב.