גולגולת אחת יותר מידי

הרופא שלח אותי למכון הפתולוגי,
לא להבהל, בדיקה קטנה…
הגעתי בשעה היעודה
השוטרת בכניסה הייתה חמודה וביקשה: "תעודה"
– "תעודת זהות?"
– "לא, תעודת סטודנט".
– " תראי, למדתי באוניברסיטה אבל,
מזמן אין בידי תעודת סטודנט"
-" אה אז את צריכה ללכת מהשער השני"
הלכתי, מסביבבבבבבבבבבבבבב
לימדו אותי לא להתווכח, כשהייתי קטנה,
נו ,אי אפשר לאמר שלא למדתי משהו…
לפני המכון הנכון, עברתי עליות וחדרים
שומרים חמורי סבר ודלת מסתובבת,
ובכל פעם, הופיע מולי אותו שלט,
"כדי להכנס יש לעבור דרך קומת ביניים…
היות ואני לא מקומית,
וכמו הרבה ישראלים התחכמתי,
מה איכפת לזה שכתב, הדרך מכאן יותר קצרה…
הגעתי בשעה טובה אל המזכירה ה ר א ש ו נ ה ..
היא מוסרת לי בקבוק קטן
– "השירותים זה למעלה ליד קבלת חולים"
נשבעת אילו היו המילים.
חסכנית הבחורה, לא מסבירה הסברים מיותרים.
עליתי מעלה, ירדתי שוב עם חיוך מנצח ובקבוקון מלא למחצה,
וואו, שתי דקות וסיימתי, אני חושבת לעצמי.
המזכירה מצביעה על הדלת ממול
-"לכי לתקווה"
הלכתי.
תקווה לא הייתה בחדר,
ממול, היו שתי נשים בגיל הישיבה, משום מה הן עמדו.
לאחת מהם הייתה גולגולת ביד.
היא לא הסירה ממנה מבט,
ועם הפינצטה ביד, בחשה למת ההוא בשכל…
משום מה ההוא שהיה בין ידיה,
חסר גוף, לא התרגש מ'זיבולי השכל'…
אבוי לקלון,
לא היה שם אפילו ווילון.
מהפחד, ברחתי שוב למזכירה,
ואז השתקנית הזו נזכרה, שלא הייתי בקבלת חולים,
– "אז תעלי וכשתסיימי, תביאי התחייבות.
תקווה תיקח ממך את הבדיקה…"
שוב עליתי מעלה,
מזווית העין ראיתי את השלד, מחייך, מתחת לשפם שלא היה לו…
בתור גבר ואישה שתו לסירוגין מבקבוק מים צוננים
מחליפים בינים חיוכים ו…חיידקים…
משום מה לי לא היה חשק לצחוק…
הגיע תורי, המזכירה השנייה שלחה אותי קומה למטה,
לסדר את ההתחייבות.
שוב, את המדרגות ירדתי. הפקידה סידרה הכל,
ואני שוב במעלה המדרגות.
נכנסתי 'בלי תור'… איזה עונג…
חלום של כל ישראלי בחלד….
עכשיו,מגיעה השעה המפחידה,
תקווה צריכה לקחת ממני את הבדיקה.
שוב, כמצופה, תקווה לא בחדר.
אבל זו עם ה… שכל,
עמדה מולי.
משום מה נדמה היה לי שהיא מודדת את גולגלתי….
ההוא שהיה בין ידיה,
לא השמיע אפילו אנחה,
נדמה היה לי אפילו נהנה,
במקום להיות מאה אמות באדמה,
מישהי עוד מתעניינת במה שיש לו להציע…
השעה כבר שתיים, לאדם ההוא,
נשבעת, היה חיוך
ראיתי בזווית העין.
אני כבר הייתי רעבה,
להזכירכם , הייתי בצום…
גוש העצמות, לא הראה אם רעב הוא או צמא.
לפתע חלפה בי מחשבה,
ממה בעצם הוא מת?
אולי מההמתנה המבישה?
אולי כשבא ראה גולגולת ביד אישה,
עם פינצטה?????
תקווה הגיעה, בדיוק בשעה הכי נכונה.
היא חייכה, לקחה מידי את הבקבוקון,
אני חייכתי בהקלה.
הראש הקירח,
נשאר על השולחן, עם הנשים והמקרוסקופ,
ואני … תפסתי ריצה….
וואלה, מקום ראשון באליפות
בעולם הזה!!!!
ושלא ניפגש, גולגולת,
תשארי על השולחן כמה שאת רוצה,
לא מעוניינת לדעת אפילו ממה מתת.
א נ י ר ו צ ה ל ח י ו ת,
תנו לפחדנים, לחיות…!!!
שלום ולא להתראות!