גדר של יסמין

במשך כל חיי, כל שיכולתי לראות היה את גדר פרחי היסמין הלבנים.
הלובן הטהור שלהם השרה עלי שלווה בעת לחץ, וליבם הצהבהב הזכיר לי את אור השמש וחימם אותי כשעמדתי לקפוא.
העלים הירוקים סביבם הסבו לי אושר, ואין ביכולתי להסביר מדוע.
ריחם המיוחד שנישא עד אלי באוויר הפתוח מילא אותי, בכל יום מחדש, בתקווה.
סגולות המרפא שלהם חיזקו אותי בעת חולשה.
לא הייתי צריכה לדעת מה מעבר לאותם פרחי יסמין, משום שאלה סיפקו לי ביופיים חיי רוח מלאים.
לא רציתי לראות מעברם משום ששמשו לי כמקלט ומקום הגנה, מפני הכאב, הדיכאון והיאוש.
הם טמנו בחובם את כל סודות היקום, ולי נשאר רק לשבת, להביט וללמוד.
ידעתי כי טוב לי היותי פה, מצידה הזה של הגדר.
איך ידעתי? פשוט ידעתי. כמו שפשוט ידעתי כי מעבר להם נמצא כל הרוע והחולי בעולם.
ואפילו הפרפרים הלבנים שריחפו לעברי מצידה השני של גדר היסמין- אפילו בהם נגע הרוע.
הם נראו תמימים לכאורה, אבל זאת משום שבצבעים שלבשו, התחקו אחר פרחי היסמין.
פרחי היסמין האלה היו ועודם כל עולמי, ולכן אבלה את שארית חיי בקידושם ובקידוש שמם.
לנצח אספר על לובן עלי כותרתם,
לנצח אשיר אודות צהוב ליבם ואודות הריח החזק שהשאירו כאן.