גבר שבגברים
"החייל הזה, שניצב מולי, הוא דוגמת מופת לגבורה ולאומץ תחת אש. גבר שבגברים שחשב על אחיו לנשק ולא על עצמו ותוך סיכון רב הציל את 2 חבריו הפצועים. לכן אני מרגיש גאה להעניק לו עיטור זה". כך לפי עיתון "ידיעות אחרונות" אמר נשיא המדינה לסמל עוז לב ארי, אבל מי כמוני שזו לא הפעם הראשונה שקראו לו "גבר שבגברים".
אני ועוז מכירים עוד מילדות. הוא תמיד בלט בשטח. היה תלמיד מצטיין בכל מקצועות הלימוד ובעל ההישגים הגבוהים ביותר בספורט. כל שנה קיבל תעודות הצטיינות והוקרה מבתי הספר והאגודות שבהן היה. אפילו עם בחורות לא היה צריך להתאמץ: עיניו הכחולות וחיוכו הרחב, בשילוב עם גופו השרירי והחסון המיסו את לב הבחורות. ואילו אני הייתי תלמיד ממוצע והצלחתי בתחום הנשי הייתה מוגבלת משהוא, אך מעולם לא קנאתי בעוז. הוא היה החבר הכי טוב שלי והייתה בינינו חברות אמת. הוא באמת היה בחור טוב, ולמרות כל הישגיו, היה צנוע ונעים הליכות.
הקרע בינינו נוצר בזמן השירות הצבאי. אני התגייסתי חודשיים לפניו והייתי מש"ק משמעת בקריה. עוז התגייס והגיע לסיירת מטכ"ל. עוד בטירונות היחידה הוא התבלט יותר מכולם וצפו לו גדולות. בערך שנתיים אחרי הגיוס התחלתי לצאת עם מיכל. היא הייתה פקידת לשכה של תת אלוף בקריה והייתה הבחורה היפה ביותר שהכרתי בימי חיי. אחרי חודש בערך שהיינו יחד, הכרתי לה את עוז. היא מיד הוקסמה ממראהו, וכששמעה מה הוא עושה בשירותו הצבאי עיניה קרנו מהתלהבות. כבר באותו רגע הייתי צריך לשים לב שהיא התלהבה יותר מדי. בימים הבאים מיכל הראתה קרירות מסוימת ולא הבנתי את הסיבה. אחרי שבועיים אמרה לי שזה לא מסתדר בינינו, ושהיא רוצה הפסקה. כל ניסיונות השכנוע שלי עלו בתוהו, ונפרדנו. דיכאון!
אחרי חודשיים בערך יצאתי בערב שישי עם שני חבריי לבסיס למסיבת שחרור שערך מנשה האפסנאי. חצי שעה אחרי שהגעתי למסיבה חשכו עיני. ראיתי את מיכל נכנסת למסיבה עם עוז. באותו רגע הרגשתי חנוק, והייתי חייב לצאת החוצה. עוז, ששם לב שראיתי אותם יחד, רץ בעקבותיי, ניסה לנחם אותי, ואמר: "זה פשוט קרה, זה לא היה מתוכנן או משהוא". אני לא רציתי לשמוע ממנו יותר כלום ומאז לא דברתי איתו. מאז אותו יום על עוז שמעתי רק מחברים, וגם כשקיבל את עיטור הגבורה הזכירו את שמו בחדשות ובעיתון.
אחרי מספר חודשים תפסה את אזני ידיעה ששודרה ברדיו שבה נאמר כי בתקרית שהייתה בלבנון נהרגו שלושה לוחמי יחידה מיוחדת ממטען צד שהונח ע"י החיזבאללה. אחרי מספר שעות שוחררו שמותיהם לתקשורת ואחד השמות היה סמל ראשון עוז לב ארי, ונקבע מועד הלווייתו. באותו רגע הייתי בהלם, לא ידעתי מה לחשוב היה קשה לי לעכל, שעוז, איתו גדלתי, כבר אינו בין החיים.
בהלווייתו של עוז היו המון אנשים: אנשי צבא, חברים, מורים ושכנים. אני עמדתי ליד מיכל, שעיניה היו נפוחות מהדמעות. העצב שהיה במקום היה בל יתואר. מפקד הסיירת הספיד את עוז בזמן שמיכל בכתה על כתפי. כשהגיע מפקד הסיירת למילים "הוא היה גבר שבגברים, מלח הארץ…" חשבתי את המחשבה הכי אנוכית שהייתה לי בחיים "אני סך הכל מש"ק משמעת מהקריה נשארתי בחיים ובזרועותיי נמצאת הבחורה שתמיד רציתי, והוא מגבר שבגברים הפך לאוכל של תולעים"…
תגובות (3)
מאוד יפה. האם מבוסס על ארוכים אמיתיים?
תודה על הפירגון,
מדובר בסיפור בדיוני לחלוטין ממוחי הקודח :)
אתה מוזמן לקרוא את סיפורי האחרים באתר ולחוות גם עליהם דיעה,
אני אוהבת את הסוף של הסיפורים אתה כותב.
תמיד יש שם משהו שלא מתיישב עם הדעה הרווחת.
כתוב היטב.