גברת זאב

בס"ד

הזאבה התמתחה ושינתה את תנוחתה. מפהקת קלות.
המקום היה באמת נוח. חמים, הקרקע רכה יחסית. החיסרון היחיד הוא שמשהוא יראה אותה מפתח המנהרה. אבל בלילה סוער וגשום כזה שום בן אדם לא יהיה אידיוט מספיק כדי לצאת החוצה.
מושלם.
הזאבה כמעט נרדמה כאשר קול הרוח התערבב עם קולות אנושיים.
קולות של ילדים אנושיים. נשמע שתעו בחוץ.
רק שלא יכנסו לכאן. חשבה הזאבה באדישות.
"תראה! מערה!" נשמע קול של ילדה מעל יבבות ילדון מבוהל. "אפשר להיכנס ולהתרחק מהגשם!"
יופי.
הילדים נכנסו, רטובים ורועדים, מחליקים מעט ומגששים במערה האפלה.
רק שלא יפריעו לי. חשבה הזאבה.
"אאנני חושב שמשהוא גר כאן" בקע קולו של הילדון בחשכה. "יש פה שמיכת פרווה"
תעזוב את הפרווה שלי. חשבה הזאבה.
ברק האיר לרגע את חלל המערה. שני הילדים ראו מולם זאב אדום מפלצתי.
"אאאהההה!!!"
צרחו בפחד.
הזאבה קמה ממקומה והתקדמה עמוק יותר לתוך המערה, ומצאה פיצול אבנים שיצר כוך חמים.
היא התכרבלה בפנים. הנה, גם כאן נוח.
רק שלא יעקבו אחרי. קיוותה.

"מהר, הוא הלך בוא נברח!" קראה הילדה בפניקה
"לא" הילד סירב לצאת בחזרה לגשם. ואז הבריק: "אני חושב שהוא רוצה שנעקוב אחריו"
הילדה פקפקה "אתה בטוח?"
"כן!" הנהן הילד. "הוא לא תקף אותנו, נכון? והוא הסתכל עלינו ככה.."
"אתה כנראה צודק" הילדה הסכימה.

הזאבה שמעה את הילדים באים. היא הפנתה אליהם את גבה בהפגנתיות.
אבל עכשיו גבה היה חשוף לרוח.
פשוט מעולה.
הילדים התקרבו בזהירות ונשענו על גבה הרחב
"הפרווה שלו חמה" העביר הילד את ידו בחמדה בשפע הפרווה הרכה ותלש בבלי דעת כמה שערות.
אאווץ'.
הילדים חיבקו זה את זה והתפרקדו על גב הזאבה.
"עכשיו הרוח על הפנים שלנו, אבל הזאב מחמם אותנו מאחורה, אז זה בסדר"
הסבירה הילדה לילדון את מניעי הזאב.
הילדים חוטפים את הרוח בפנים? בסדר.
הם מחממים אותה מהגב.
"לילה טוב" פהקו הילדים.
נו, טוב. שיהיה.

בבוקר היה בהיר ויבש. הזאבה קיוותה שהילדים יסתלקו.
היא קמה רעבה וחיפשה טרף. היא לא חשבה לטרוף את הילדים. הם רזים מדי. היא רצתה משהוא לאכול. לא נשנושים.
הם המשיכו ללכת אחריה. עשו הרבה רעש והבריחו כל סיכוי לציד.
אולי דווקא כן שווה לטרוף אותם לפחות הם יסתמו.
"היא מחפשת את העיר הקרובה" אמרה הילדה בידענות
זה רעיון טוב.
היא החלה להוביל אותם לכפר הקרוב. ועכשיו שמה לב לעתים קרובות שהם הולכים בעקבותיה.
לא היה צורך לחשוש. הם נדבקו אליה כהלכה.
כשהגיעו, הילדים עמדו מול הכפר, חוששים להיכנס.
לא בעיה שלי. חשבה הזאבה. היא הסתובבה לאחור.
ונתקלה בחרב חדה שהחזיק אדם מאיים. גבוה מאוד.
"אל תזוזו!" פקד. "אני אהרוג את הזאב הזה, אל תפחדו!"
"לא, לא!" קראו הילדים. הילדון אחז בזנב הזאבה אחיזה לוחצת.
תעזוב את הזנב שלי, אני יכניס לך ביס. התרגזה הזאבה.
"הלכנו לאיבוד" הסבירה הילדה.
"הזאב הזה הציל אותנו!" קרא הילד.
"אה," הנמיך האיש את חרבו. "אז סליחה זאב!" טפח על חוטמה של הזאבה.
הזאבה נמלטה משם.
"להתראות זאב נחמד! תודה שהצלת אותנו!" קראו אחריה.
ילדים מטומטמים.