גאווה חוסמת – חלק 2
גאווה חוסמת- סיפור המשך –א"ס
כריס הסתכל על וילאם במבט שואל , וילאם תקע בו מבט חד ובשפתיים קפוצות קפץ ואמר: " אני לא נותן לה לשחק איתנו וחסל! זה החוק שלי ואני לא מתכוון להפר אותו." אמר ויליאם בהחלטיות.
" סיכמנו שתניח את הגאווה שלך בצד , ותתן לה לשחק איתנו במשחקים. " צווה כריס.
ויליאם הניף את ידו בביטול, " טוב שיהיה , אני יודע , אני אשתדל להניח את גאוותי בצד." הוסיף בחוסר ברירה.
ליז קראה לכל חברותיה לכיתה, ווילאם החל להתחיל את משחק הכדורגל.
ליז הצליחה להבקיע לשער של הקבוצה היריבה מהצד השני של המגרש. כריס עמד מהצד והביט בה מחויך.
" איזה יופי! " הוא הריע לה בשריקת צד.
" ראית? היא לא מפסיקה לנצח! אכלנו אותה! " קרא וילאם באנחה.
אחר המשחק ניגש וילאם וכריס אל ליז וחבורתה. הוא הרגיש שהוא חייב לפרגן לה למרות שזו פגיעה ישירה בגאווה העצמית שלו כגבר. היא הצליחה לנצח.
" היי!" הוסיפה ליז בעליזות. לראשונה היא חייכה בפה מלא , חיוך שופע ביטחון עצמי.
" היית גדולה! אני מצטער על ששפטתי אותך כל כך מהר עוד לפני שלימדתי להכיר את האופי שלך קצת יותר לעומק." אמר ויליאם וליבו התרכך במקצת.
" אני רוצה , ברשותכם, לפייס ביניכם. אני חייב לעשות זאת למען הזכויות בהם אני מאמין . ליז ווילאם , תתחברו ותלמדו להסתדר ביניכם." איחד כריס בין השניים וחש סיפוק.
" טוב , ליז , את סולחת לי על שנהגתי בך כך?" שאל וילאם בחצי קול.
" בטח שאני סולחת! " אמרה ברכות , והיא רצה כדי לחבק אותו.
" וכריס! אני רוצה להודות לך על העזרה שנתת לי ושהאמנת בי. פקחת את עיניי והראית לי שהתנהגותי לא היתה טובה כלל. אתה חבר טוב ונאמן. תודה רבה לך." אמר וילאם בהמון רגשות תודה.
" ויל , אחי . העונג כולו שלי. ולמען זכויות האדם . היתה לי הזכות לשנות בך את הגישה ולהיפתח לדברים שלא רצית להכיר. ולא רק בזכותי , השתנית, אלא גם בגלל התבונה שלך להבחין שהבנות הן רגילות ולא מזיקות." כריס הוסיף בסיפוק עצמי.
מאז אותו יום , וילאם , כריס וליז היו לחבורה מלוכדת ומאוחדת. וילאם למד להכיר את העולם של ליז ונעשה לחלק ממנו. הם לא נטשו זה את זו. ויום אחד , וילאם הציע לליז חברות והיא נענתה ברצון.
תגובות (0)