בשורה למלך / הנעלם הגלוי
פידיפידס רץ בכל כוחו. הוא ידע שזה עניין של חיים, מוות ומורל לאומי.
הוא שם את הפתק שכתב המצביא בכיסו ורץ ברגליים דואבות ולב מקפץ.
ככל שעבר הזמן החל להרגיש את ליבו פועם בעוצמה ומהירות גוברת, ולמספר רגעים חשב לעצור מריצתו, אך המטרה היתה מעל הכל – הבאת הכתוב על הפפירוס אל המלך באתונה.
במשך שעות רבות, בתנאי השטח הבלתי הגיוניים, רץ בכל כוחו עד שהגיע לפאתי אתונה.
בכניסה לעיר עצרוהו השומרים, אך כשאמר את שמו של מפקד הכוח ששלח אותו הכניסו אותו כמעט מיד אל ארמון המלך.
המלך, אשר חיכה רבות לעדכון מן החזית בנוגע לקרב עם הפרסים שעט אל פידיפידס בעיניים כלות.
לפתע ליבו של פידיפידס דמם. רופא המלך נקרא, אך לא יכל לעשות דבר.
בעוד הרופא בוחן את בגדיו של פידיפידס הבחין לפתע בפפירוס אשר היה צמוד לחזהו.
המלך ומיטב יועציו ניסו לפענח את הכתוב בפפירוס, אך ללא הועיל – שכן זיעתו הרבה של פידיפידס גרמה לדהיית כל זכר למילים על המכתב שהביא עמו השליח.
תגובות (4)
עכבר על גלגל, רץ לשום-מקום אך ממשיך לרוץ.
הארנב הקטן עם השעון הגדול בוונדרלנד, תמיד מאחר.
גם סיפורו של פידיפידס מוכר לי בגרסה אחרת כלשהי, אך זו קצרה וקולעת.
הכל היה לשווא. חזק.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
רציתי לעשות איזשהו שינוי בסיפור, שיהיה חסר פואנטה ועם סיום חסר משמעות – כמו בחיים
קצר וקולע. יפה.
המסר שאני לוקח מזה איננו ממש של עכבר על גלגל, אלא שלפעמים הטוב יותר הוא אויבו של הטוב, וכן, הרצון להספיק הכול בא לפעמים על חשבון הכול…
הדבר הכיף בסיפור קצר הוא הפרשנות של הקוראים, וזו לדעתי הוכחה מעולה לכך.