ברי ומרתה

"צא החוצה ברי!" רטנה.
"לא רוצה ולא רוצה!" צעק בחזרה.
"איך אתה מתכנן לחיות לעזאזל?! בסופו של דבר תצטרך לצאת."
"אני בסך הכל שבלול מסכן מרתה! מה את כבר רוצה ממני?! בחוץ קר ומסוכן ובלי הקונכייה יטרפו אותי!"
"אני בחוץ עם כל הראש כמעט ולא טרפו אותי!"
"אבל אני לא מכיר את האיזור בחוץ.. מה אם אני אלרגי אליו?" שאל בחשש.
"אתה לא, תאמין לי. אתה אוהב אותי מספיק כדי לבטוח בי, לא?"
"את…את מבטיחה שהכול יהיה בסדר?"
"מבטיחה"
"אוקיי, אני יוצא…"
ובשנייה שהוציא את ראשו את מחוץ לקונכיה ראה עולם נפלא -שיחים, פרחים, שמיים.
ואז פנה בהתלהבות למרתה, אך היא כבר לא הייתה. היא הייתה על נעל של ילד אכזרי בכיתה ו', ועל כל המשך השביל. חוץ מאשר לידו. ברי הסתכל לפניו, וראה שביל של רצח עם – הילד המרושע דרך על משפחתו, פיזר מלח על חבריו, והרג זרים מן הרחוב. כולם היו שם. מעוכים.
הוא חזר בשקט לקונכיה שלו, והבטיח הבטחה שלא הפר לעולם -לא לצאת יותר. ויותר הוא לא יצא.