בעת הצפירה הקהל מתבקש לעמוד דום.
היום בעת הצפירה, עמדה לפני חבורת ילדים צעירים ממני בשנה או שתיים. הילדים הללו ביזו את מורתם ואת כל בית ספרינו בעת הצפירה. בשבילי, הצפירה היא הזמן לחשוב על מה שאירע בשואה, ולדמיין איך האנשים נראו ולומר בליבי "יזכור".
אך הילדים הללו החליטו שהצפירה היא זמן למשחקים, ודחפו זה את זה וצחקו.
חוץ מחבורת הילדים הזו, הבנות מאחורי דיברו, מה לעשות, הן פאקצות, מעמידות פנים שאכפת אבל זה לא.
היו גם את אלו שצחקו, אני חייכתי, בטעות כי קרה משהו מצחיק, אנימתביישת בעצמי על כך, אך מפני החיוך נמחק מיד, אך הצחוק הדיבורים והמשחקים היו לאורך כל הצפירה, שהייתה רק שתי דקות. שתי דקות, לזכר 6 מליון הרוגים, במשך 2 דקות לא יכלו להיות מעט רציניים.
בושה. בושה לכל הילדים שהתנהגו לא כראוי בעת הצפירה, כן, גם לי, אני מתביישת.
תגובות (1)
אני לא חושב שזה הוגן לחשוב ככה, אם קרה משהו מצחיק אין סיבה להצטער על זה שחייכת, זה לא הרג אף אחד, ולא פגע בכבוד של אף אחד, העיקר שאת יודעת שאכפת לך שום דבר אחר לא חשוב.