בעולם בו יש 7.594 מליארד עולמות שונים /ממגירה

אני נהנה לשבת בספסל ברחוב שנקין, לצפות במתרחש.
"אתה לא מבין רועי? אני לא רוצה ללכת אליהם! כל יום שישי הם שואלים על ילדים.. כמה כבר אפשר לשקר להם.. ? " האישה השתתקה תוך שאחיזתה התהדקה בפאלפון. שיערה הזהוב כמו השמש גלש על כתפיה הרחבות ונהר מכל קרני השמש שפגעו בו. צעדי רגליה הרחבות והקצרות נעמדו מלכת. היא בהתה בדמות דמיונית העומדת לנגד עיניה. "אני לא מוכנה לספר להם שאני עקרה" קולה נשבר בסוף המשפט, הכאב הסתובב באוויר סביבה כמו ריח של האוכל המהיר המשתרך לאורכו של הרחוב. "אין ממה לדאו.." היא הרימה את ראשה כקריאה לשמיים, ליישות אשר מסתכלת עליה מלמעלה ונענעה בראשה. כף ידה נחתה על בית החזה שלה. "אתה יודע בעצמך מה הם יגידו.. הם יתחילו למצוא לך בת זוג חדשה כשהארוחה עוד לא התקררה מהשולחן בו נשב" . מבטה ירד לחפש דבר מה על הרצפה.. כנראה פתרון לבעיה הבלתי נתנת לפתירה. "אל תגיד שזה לא נכ…" האישה המשיכה בדרכה.
ישבתי שם בספסל, עד לנקודת שפל בחייה של אישה שאפילו לא ידעתי את שמה. נשאבתי לעולמה רק לשניה, הוא מלא באפלוליות. הבטתי לכיוון אליו היא הלכה, שתי ילדות צעירות כנראה בגיל ההתבגרות התקדמו מכיוון זה. אחת גבוה בצורה נכרת מהשניה, אך לשתיהן יש חן שלא ניתן להתעלם ממנו. הן התלחששו וצחקקו תוך שהן מסתכלות בפאלפון. "הוא אמר לה שהוא אוהב אותה היום בבוקר ליד הלוקרים!" הגבוה הצביעה על המסך, "סתכלי, הוא סימס לי מה הוא אמר לה" היא חייכה מאוזן לאוזן "היא התוודתה בפניו שגם היא מרגישה ככה!" הגבוה המשיכה ופרצה בצחוק. "לא נכון! " הנמוכה מבין שתיהן הרימה את מבטה לעבר חברתה "איזה מסכנה! שיר! זה מרושע.." הנמוכה נענעה בראשה אך חיוכה לא ירד מפניה, היה נראה שגם היא נהנית מהמערכון. "מגיע לה! היא כזאת חננה.. היא צריכה לפתח קצת ביטחון" הגבוה אמרה בהתנשאות והזיזה את שיערה הארוך מכתפה לגבה. "אילנית תבכה יום יומיים אולי שלושה כשהיא תגלה שזה לא אמיתי אבל כשהיא תתבגר היא עוד תודה לעומר.."קולה התמזג עם קולות הרחוב לאחר שהן התרחקו יותר ויותר. נשאבתי לעולם אחר בו הייתי צעיר, מקשיב לשיחה זו. מרגיש רע על אילנית, מבין את כאבה.
"אתה כל כך מצחיק! " אמרה אישה גבוה עם שיער קצר מתולתל תוך ניגוב דמעה מקצה עיניה לבחור גבוה ממנה בהרבה, שהיה נראה שמראהו מעולם לא היווה בשבילו בעיה,כמוה. הוא הביט במבוכה לריצפה ואז הרים את מבטו אליה. הם הגיעו מהכיוון אליו זוג הבנות הלכו. קרני האור מכיוון זה היו כמו גחליליות קטנות שמוסיפות לאווירה תחושה של חמימות, אושר, אהבה. היה נראה שהתחושה של הסביבה הוקרנה גם מעיניו. מעבר לחברות. " אני שמח שכאב שלי מהנפילה מצחיק אותך" הוא אמר בחיוך באוזן לאוזן. היא הרימה אליו את מבטה " רוצה לראות עוד משהו שיצחיק אותי?" היא אמרה ומבטה היה נראה מעט זדוני. בתנופה מהירה היא הרימה את ידה בה היא מחזיקה את הגלידה לכיוון פניו של הבחור, אך הוא היה מהיר בהרבה ממנה והוא תפס את ידה ומשך את גופה הצנום לכיוונו. המשיכה הייתה כמו חזקה שהיא התנגשה בו והם נעצרו כאשר גופם מוצמד אחד לשני, הבחור הוריד לאט לאט את ראשו לכיוון האישה. עיניה ביטאו ציפייה, היה נראה שתחושתם היא שרק שניהם ברחוב. אף אחד לא צופה במתרחש, שאף אחד לא עד לחשמל שאיתו היה ניתן להטעין את כל הרחוב בו הם נמצאים.
"זהירות!" נוסע אופניים קרא לכיוונם והשניים התפצלו לשני כיוונים שונים כדי לאפשר לרוכב אופניים לעבור. אך כאשר רוכב האופניים חלף על פניהם, כך גם הרגע . ושוב הם שני חברים המטיילים להנאתם ברחוב.
אני נהנה לשבת בספסל ברחוב שנקין, לצפות במתרחש. רק בשעה אחת נשאבתי ללפחות חמישה עולמות שונים. הבריחה מעולמי.
מעניין, האם עולמי גם היה שואב אדם אחר, שהיה צופה בי ברחוב אחר תוך ישיבה שקטה על הספסל.