בסופו של דבר

אני בסך הכל כותבת כאן את החיים שלי. אולי בצורה קצת מעורפלת. אולי בצורה אמיתית יותר. אבל משתדלת לרוב שזה יהיה אומנותי. לא הפעם.
כי הפעם. אני באה להביע אושר ושמחה. שייכות. הרגשה של סיפוק. הערכה.
אין כאן סיפור. או משהו מיוחד.

רק רציתי לספר, למי שאכפת. שטוב לי. טוב לי בעבודה כמו שבכלל לא יכולתי לדמיין שיהיה. יותר מבלימודים. יש מצב שאעשה הסבת מקצוע אולי. מרוב שטוב לי בעבודה.

אני כל יום חוזרת הבייתה עם חיוך מטומטם מרוח על הפנים.
זאת עבודה קשה. אבל פשוט כיף לי. והאנשים שם כל כך נחמדים.
הלוואי שיכולתי לעבוד שם כל היום.

אבל יש לי לימודים.

רק רציתי לספר. שכשעזבתי מהמקום(והנה שוב חזרתי לערפוליות שלי) ההרגשה הזאת של ההערכה הייתה קצת חסרה לי.קצת הרבה. עד כדי כך ששקלתי לחזור לשם. למרות שידעתי שזה רע לי.זה אולי מטומטם וחסר ביטחון. אבל אני מניחה שכל אדם זקוק להערכה במידה מסויימת. ואני לא ממש מקבלת את זה יותר מידי בבית. אז..
זה היה דיי חסר לי.

ועכשיו קיבלתי את זה בחזרה.

לעבוד במשך שעות עם אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי. שצוחקים איתי, ומלמדים אותי איך עשות הכל נכון. ולא נורא אם יש טעויות. טעויות מתקנים.
ומקסימום נותנים לאחראי משמרת לטפל בהם :)

"למה את עושה כל כך הרבה שעות בעבודה"
"אולי תורידי שעות? או שתעשי לך יום בלי עבודה, את צריכה להספיק לחיות גם, את יודעת, את נוסעת כל יום מהלימודים לעבודה לבית בשתיים עשרה בלילה, את צריכה להשקיע בתואר שלך".

אבל הם לא מבינים שאני חיה בעבודה. שאני זורחת. שאני עובדת קשה, נכון. ומגיעה מותשת למות הבייתה.

אבל אני שמחה שם.
וזה עושה לי טוב.

אני יודעת שזה המון להעמיס עלי. רק עכשיו עשיתי שמונה עשרה. וגם תואר וגם עבודה. ותואר במחשבים. כזה שדורש חמש ימים בשבוע.

אבל אני פייטרית. תמיד הייתי. זה אולי ילדותי. אני יודעת. בסופו של דבר אני עדיין ילדה. אבל בשבילי הכל כמו משחק.
להצליח לעשות את הכל כמה שיותר טוב. עם תוצאה הכי גבוהה שאני יכולה.
ובסופו של דבר זה כיף. במיוחד כשזה מצליח. וגם כשזה לא.
זה כמו לשחק באיזה משחק מחשב אידיוטי של מיליון דברים שצריך לעשות במהירות ואסור להפיל או להרוס כלום וצריך לעשות הכל נכון וכל כל דבר שהצלחת קיבלת נקודות ומה שנכשלת בו הוריד לך נקודות.
זה פשוט נחמד לחיות ככה. כשקצת מאתגר. לתת לך נודות על ההצלחות. ולהשתפר מהכשלונות.

ללמוד לעשות דברים טוב יותר.

אז רציתי רק לומר לך תודה אלוקים. שכבר שבוע? או שבועיים? אני לא זוכרת.
אני חוזרת משם הבייתה מאושרת כל יום מחדש.

והולכת לישון עם רגליים קצת כואבות כי לא ישבתי לרגע. אבל חיוך כזה. שרק אדם שלא ישב לרגע במשך כל היום יכול לחייך ברגע שהוא נשכב על המיטה.

לילה טוב עולם.
רק רציתי שתדעו שטוב לי.

נ.ב.
טפו טפו חמסה. לא לקנא ולא לפתוח עליי עיין, תנו לי קצת להנות מהמצב :)