בני האדם הם הדבר הנוראי ביותר שקיים, האמנם?

"בני האדם הם הדבר הנוראי ביותר שקיים"
כך נכתב בגליון הטבע בו דפדפתי
אבל מה כל כך נורא? חשבתי
כי העולם סובב סביבנו, ולא אנחנו סביבו
אני לא אדם מרושע, אבל אין טעם בכניעה
אין טעם בערך העצמי הנמוך, הוא לא מוביל לדבר
הרחמים לא יעזרו, והטבע הוא דומם
העולם ממשיך להסתובב, והם ממשיכים לקטר
זה נהפך למעין הרגל – לשנוא ולתעב
איך אפשר לדבר על אהבה ואחווה כשברקע אתה משמיץ את רעך?
ובמקום שבו הם רואים הרס וחורבן, אני רואה צמיחה ואהבה.
הם רק רוצים להצדיק את השנאה שלהם, הם בסך הכל נביאי זעם, מחפשים את הבמה להרוס את השגרה, מבטלים את הערך, ועל הדרך שואפים רק ל"בערך"
כי מצויינות מבחינתם היא הרס.
אז כן, אני לא מודאג, אני שמח, לא מקטר על הקידמה.