במועדון

רק את יודעת עמוק בפנים כמה היית רוצה להחליף את משקה האלכוהול הזול בשוקו חם,
ואת החרמן שרוקד לידך קצת צמוד מידי, בגבר שלך, שנוגע בך כמו שאת אוהבת.
אבל את תישארי בדמות,
תרקדי כאילו לא אכפת לך.
ועדיין תחפשי אותו בזווית העין.
כי מה הלילה הזה שווה אם הוא לא ראה כמה שאת מאושרת, נראית מאושרת,
נקרעת בין המחשבה שאת עכשיו לבד,
לבין המחשבה שיכול להיות שהוא כבר לא.
בין החופש שקיבלת עכשיו לעצמך,
לבין החלל שנשאר בלעדיו.
חדר צפוף עם שירים בווליום שיכול להרעיד שכונה שלמה,
גברים שבאו לחפש עוד מישהי להעביר איתה את הלילה הקר והבודד שלהם,
עוד איזו בחורה יפה עם שמלה צמודה ואיפור שמסתיר את כל הצרות שניסתה להשאיר בבית,
כשהגיעה לחדר התקוות הזה.
כל אלו לא ימלאו את החלל שהוא השאיר.
לא, גם לא אתה שם על הבר,
שנועץ בי מבט וחושב שצ׳ייסר ערק יכול לקנות לך את ליבי,
או יכול באורח פלא לפתוח את רגליי בשבילך,
בשביל להתפרק ולחשוב שאתה התותח הזה שהביא את הכוסית מהמועדון.
כל ההצגה הזו של ׳הרווקה המאושרת׳ כבר ירדה מהמסך.
אפילו את לא מאמינה כבר לשקר הזה שהמצאת לעצמך,
השקר שניסית למכור גם לו.
תאמיני לי, לו זה כבר לא אכפת,
הוא ממלא חלל של מסכנה אחרת,
וגם היא תמצא את עצמה באותו מועדון,
אולי היא עכשיו רוקדת לידך.