-בלי שם

כמו מין שתיקה עמוקה שמלווה אותנו, מרחפת סביבנו ולא עוזבת.
הסטתי את פניי ממך, לא יכולתי להרים מבט, לא העזתי.
אתה התנשאת מולי, כל פארך וקומתך, ועיניך שחדרו את נשמתי.
ואני, מה כבר אני הייתי בהשוואה אלייך?
כשחיבקת אותי, זה הרגיש כל כך אמיתי, כאילו החשש שיראו אותנו מעולם לא היה קיים.
זה גרם לי להחסיר פעימה.

זה אפף אותי בחום, כאילו אני עומדת מול מדורה,
רציתי שתחזיק אותי, אך גם רציתי להניח לך לנפשך.
כמו מין רעד בלתי נשלט שהחזיק אותי במקומי, עבר ממני אלייך,
במבט, במגע דמיוני.
ולמרות שהייתי בטוחה שתלך, שתתנהג כאילו הייתי סתם עוד אחת,
אתה נשארת לצידי, איתי.