בלי שם/סבא
אני מביטה בו מתעקש לעשות דברים לבד, אפילו את הפשוטים ביותר, כמו קילוף שוום. מידי פעם הוא עוצר כי כואבות לו הידיים. אני מתיישבת לצידו ולוקחת חלק מהשום, מתחילה לקלף ביחד איתו. ידיו האוחזות בסכין רועדות בזמן הקילוף בעוד אני מקלפת בעזרת ידי בלבד, לא מתייחסת לעובדה שהן הולכות להסריח משום לאורך כל היום.
אני גומרת את העבודה לבד ועוזרת לו לקום מהכיסא. הוא מחזיק את ההליכון ומתקדם בצעדים איטיים אל עבר הספה, מתיישב עליה בכבדות.
פניו מלאות קמטים מין השנים שעברו. הזיכרונות כולם מבולבלים אצלו- מה שהיה בעבר, מה שהוא עשה כרגע. צריך כל כך הרבה סבלנות והבנה, לא להתייאש למרות שדברים רבים חוזרים על עצמם במהלך היום.
אני מתבוננת בו יישן בשקט, בשלווה. הוא נראה כל כך רגוע וחסר דאגות.
הלוואי והוא יוכל להישאר שליו לנצח…
תגובות (3)
וואו, קטע כל כך פשוט ומתוק, ומלא רכות. התחברתי מאוד!
דבר אחד, שלו כותבים עם ו אחת לדעתי
קטע מדהים !!!! היום הרבה מ הנוער איבדו את הערכים. והקטע הזה פשוט מוכיח שלא כולם ככה שפשוט לא כולם ככה
הקטע הזה פשוט עושה שריטה בלב וחיוך בשפתיים
יפה מאוד כתוב טוב ובאמת מושלם (: שהיה לך שבוע טוב
מהמם ומרגש. ושליו כותבים עם י ועם ו אחת