בלי עקבות

"תזכרו, בלי עקבות"
אני אומרת וקולי נשמע כקול מעשן כבד,
דבר שגרם לכך שזהותי תישאר בלתי ידוע.
"בלי התרברבויות בפני אף אחד"
קולי חותך את הדממה.
ההמון עומד ונושא מבט אל המקום בו
הם שיערו שאני נמצאת.
"ובלי טעויות" אני אומרת, ומספר אנשים
מורידים את רואשם, מודים בטעויות העבר.
אך כמה ראשים פנים מבט מתריס לעברי.
ואיש אין מודע לזהותי,
ולכן, חלקם לא סומכים עליי לחלוטין.
אחרים, סתם לא אוהבים אותי ורוצים את מקומי.
"ואם אחד מכם יתפס, אז אין לנו כול קשר אליכם"
אני אומרת, כולם יודעים את זה, זה אחד הכללים העתיקים ביותר שלנו.
"אבל אם אחד מכם ילשין, זה ועוד איך יהיה קשור אלינו"
אני אומרת, קולי תקיף.
"ואני בעצמי אדאג שהוא לא יראה אור יום יותר לעולם"