בלי משקפיים

הילד הוריד את משקפיו והניח אותם על השידה.
"אני לא שומע, אני בלי משקפיים" קרא בקול לעבר אימו.
האם המיואשת נכנסה לחדר והביטה בילד הקטן מתררוצץ ברחבי החדר חייכה חיוך קטן והחניקה צחקוק.
"בוא לאכול" קראה לעברו.
והילד רק ענה: "אבל אמא אני לא שומע, אני בלי משקפיים".
האם ניסתה בשנית, אך הילד ענה את אותה התשובה.
כאשר ראתה שזה לא עוזר, שאלה: "והפתעה אתה רוצה?"
הילד ענה מיד:"כן, כן!" והאם חייכה בסיפוק.
"אז תבוא, תאכל ואז תקבל"
הילד חשב בפרצוף מרוכז במשך כמה שניות, מעכל את העובדה שעלו עליו ואז הכריז בניצחון:
"אבל אמא, אני לא יכול לאכול, אני בלי משקפיים!"